חרב אביר צלבני בת כ-900 שנה נמצאה לפני כשבועיים בצלילת שנורקל תמימה במימיו הרדודים ומלאי האוצרות של חוף הכרמל. החרב, שאורכה כמטר, נשתמרה במצב מצוין למרות שלל קונכיות, חול ומשקעי הים שדבקו בה. לא ברור כיצד הגיעה החרב אל קרקעית הים. אולי התפרקה מנדנה בעת שבעליה ניצב על סיפון ספינתו ונפלה למים; אולי נזרקה אל המים בעת קרב שהתחולל על הספינה; ואולי נטרפה הספינה אל המצולות ונטלה עמה את כל אוצרות הספינה וכלי הנשק שלה. תהא הסיבה אשר תהא, במשך כ-900 שנה רבצה החרב בקרקעית הים והמתינה לחילוצה.
ארכאולוגיה היא תחום מחקר נפלא. היא מאפשרת לנו לגלות היום את צפונות עמי העבר, גם מאות ואלפים ואפילו רבבות שנים אחרי מותה של ציוויליזציה קדומה. אם את ההיסטוריה, כמאמר יוליוס קיסר, כתבו המנצחים, הרי שהארכאולוגיה מגלה לנו אמיתות נסתרות ובלתי נודעות שלפעמים איש לא כתב עליהן מעולם. או אז נכנסים לתמונה ההיסטוריונים, הארכאולוגים וחוקרי העת העתיקה, בוחנים את החפצים שנמצאו, את סידור האבנים, את שיירי המזון, היין והתבואה ואת העצמות ומסיקים את מסקנותיהם לגבי אופיו של המקום ואופיים של בעליו.
ההיסטוריה האנושית רצופת מלחמות וכיבושים, מגפות ואסונות. לכל דור כיבושיו ואסונותיו, בנייתו והריסותיו. אנו הורסים את מה שירשנו מדורות קודמים ואיננו מוצאים בו עוד עניין ובונים את מה שמהווה לדעתנו את פאר תרבותנו, גאוות דורנו, שאנו מעוניינים להנציחה לדורות הבאים.
אבל גם הדורות הבאים ימשיכו במסורת האנושית המופלאה להרוס את שירשו מאיתנו ולבנות מחדש. זו דרכה של האנושות.
בשונה מדורות עברו, הדורות האחרונים אינם משועבדים לאבן, לברונזה או לפלדה. הם אפילו לא משועבדים לדולר או לפלסטיק. לא-לא, כל אלה הם נכסי התרבות של דורות עברו. הדורות האחרונים משועבדים לדבר אחד בלבד: לדיגיטל.
בעידן הדיגיטלי הנצחה ותיעוד הם חזות הכל. הכל מצולם, הכל מוקלט, הכל מתועד, הכל נשמר. לא על נייר ולא על סרט מגנטי ואפילו לא על מתקן זיכרון נייד מיניאטורי. אין צורך בספריות אדירות, באנדרטאות או בחללי זיכרון. בעידן הדיגיטלי הכל מונצח ומתועד ונשמר במרחבי מידע מדומיינים אינסופיים ובטרופוספירת עננים עצומה וחסרת מסה. המידע המצטבר שם בכל שעה רב יותר ועצום יותר מכל המידע שאי פעם צברה האנושות במשך מאות אלפי שנות קיומה והוא ממשיך להיאסף ולהצטבר בכל רגע ובכל שבריר שנייה. כל דבר המתרחש כיום בכל רחבי העולם ואף בחלקים מסוימים בחלל מתורגם בן רגע למצבור של ביטים ולולאות לוגיות ושורות בינאריות ונכנס מיד לאחד מאינסוף התאים המדומיינים הממלאים את ענן המידע העצום. רוב רובו של המידע הזה הוא חסר ערך של ממש, אך גם מעשים ופעולות ותופעות ודברים בעלי משקל סגולי רב וערך ממשי – גם הם הופכים בן רגע לקבצים בינאריים מורכבים ונטמנים במגירות הענן.
העידן הדיגיטלי מקדש את האסתטיקה והריגוש, לא את הפונקציונליות והשימושיות שהיו נחלת העבר. העידן הדיגיטלי מקדש את השקיפות, את החשיפה ואת עקרון השיתוף, הוא מעדיף את חומם וניחומם של ההמונים ולא את קרירותם חמורת הסבר של חכמים ומומחים. בעידן הדיגיטלי הכל מתועד ונשמר אמנם לנצח, אך אורך חייו הממוצע של כל פריט מתועד שווה בערך למשך הזמן שנדרש לנו כדי לתעד ולהנציח את הפריט הבא.
אנו חיים בעידן של גודש, בעידן שבו מידע הוא כה נגיש, כה מיידי וכה דינמי, עד שהוא מאבד מערכו עוד בטרם הספקנו לגלותו. בקיצור, אנו חיים בעידן שבו אבדה חדוות הגילוי.
החרב העתיקה, שנמצאה במקרה במימי עתלית, היא תגלית מסעירה שאך בודדות שכמותה עוד נותרו בלתי ידועות. העולמות הקדומים הותירו לנו, אפילו כאן, בחיפה ובכרמל, שפע של ממצאים לפענוח, החל מפועלו של האדם הקדמון במערות הכרמל, דרך פעילותם של יורדי ים וסוחרים פיניקים או אחרים, מסעות צלב נועזים של אבירים ומיסיונרים ועד לשרידי מבצרים ומנזרים הפזורים ברחבי הכרמל. כל דור שחלף כאן עשה כקודמיו – הרס ובנה. כל דור ניצל לצרכיו את משאבי הטבע שקיבל והותיר אחרי לכתו את שרידי מורשתו, הפזורים במקומות ובאתרים שונים באזור.
ואנו, בני דור הדיגיטל שבונה עולמות ומחריבם במחי הקלדת עכבר – מה נשאיר לדורות שאחרינו לגלות?
רוצים להישאר מעודכנים?
אנו חיים בעידן של גודש, בעידן שבו מידע הוא כה נגיש, כה מיידי וכה דינמי, עד שהוא מאבד מערכו עוד בטרם הספקנו לגלותו. בקיצור, אנו חיים בעידן שבו אבדה חדוות הגילוי.
החרב העתיקה, שנמצאה במקרה במימי עתלית, היא תגלית מסעירה שאך בודדות שכמותה עוד נותרו בלתי ידועות. העולמות הקדומים הותירו לנו, אפילו כאן, בחיפה ובכרמל, שפע של ממצאים לפענוח, החל מפועלו של האדם הקדמון במערות הכרמל, דרך פעילותם של יורדי ים וסוחרים פיניקים או אחרים, מסעות צלב נועזים של אבירים ומיסיונרים ועד לשרידי מבצרים ומנזרים הפזורים ברחבי הכרמל. כל דור שחלף כאן עשה כקודמיו – הרס ובנה. כל דור ניצל לצרכיו את משאבי הטבע שקיבל והותיר אחרי לכתו את שרידי מורשתו, הפזורים במקומות ובאתרים שונים באזור.
ואנו, בני דור הדיגיטל שבונה עולמות ומחריבם במחי הקלדת עכבר – מה נשאיר לדורות שאחרינו לגלות?
