שתי בשורות חשובות למדי בישרה לאחרונה ראשת העיר קליש רותם, באמצעות פוסטים ברשתות החברתיות כמובן. האחת – לטווח הקצר; השנייה – לטווח הארוך.
בהודעתה הראשונה מבטיחה קליש רותם כי השנה, שלא כבשנתיים האחרונות, יצוינו אירועי "החג של החגים" במלוא עוצמתם ותפארתם. המושבה הגרמנית תואר באורות בוהקים, עץ האשוח הגדול שבכיכר במורדות שדרות בן גוריון ישוב ויתנשא אל-על, כשהוא מואר בנורות צבעוניות, החנוכייה והסהר הגדולים יוצבו שם גם כן, ושלל אירועי תרבות ופולקלור יתקיימו במושבה ובוואדי, כמיטב מסורת "החג של החגים". אפילו התקציב הוגדל השנה בהיקף ניכר ויעמוד על יותר מ-3 מיליון שקלים.
זוהי בשורה נפלאה לחובבי פסטיבל התרבות המקומי, שהוא החיפאי ביותר מבין החגים והחגיגי ביותר מבין האירועים החיפאיים ומושך אליו בכל שנה מאות אלפי מבקרים.
"החג של החגים" אינו עוד פסטיבל פולקלור מקומי. "החג של החגים" הוא הסממן המובהק ביותר לחיים משותפים רב-לאומיים, לשפיותה של החיפאיות, לפלורליזם התרבותי והדתי ולמעשה, הוא מייצג את החיפאיות עצמה, במלוא הדרה.
מה חבל שנדרשו שנתיים של יובש מוחלט (רק שנה אחת מהן, 2020, הייתה בעיצומה של מגפה עולמית ואפשר היה לקבל בהבנה את ההחלטה לבטל אירועי חוצות המוניים מחשש להדבקה) וביקורת מקיר לקיר כדי להבין את גודל הטעות ולהשיב עטרה ליושנה.
עם היכנסה לתפקידה הכריזה קליש רותם על קיצוץ הוצאות נרחב, בכל תחום כמעט, ובמיוחד באירועי תרבות, ויצאה באמירה מטופשת ומקוממת כי עיריית חיפה היא "עירייה לא מבדרת". בכך, ביקשה לספק סיבה ערכית לכאורה להחלטתה זו, בבחינת: אני לא מוכנה לממן פעילויות תרבות, שהשוק הפרטי יכול לממן בעצמו…
בעת האחרונה אנו עדים ליותר ויותר אירועי תרבות עירוניים אשר שבים לעיר: מרוץ הלילה שהתחדש אך לאחרונה, מופעי המוזיקה בנמל שהיו בקיץ ,וכעת אירועי "החג של החגים". אלה הם סימנים מבורכים של חזרה לשפיות אחרי שלוש שנות בצורת. אבל אלה הם גם סימנים המעידים על הכרה בטעות מצד קליש רותם וצוותה. אי אפשר למנוע תרבות מתושבים ואי אפשר להתנער מאחריותה של עירייה לספק תרבות עירונית לתושביה, גם אם המשמעות היא הגדלת סעיפי התקציב למחלקת התרבות.
המחשבה שהשוק הפרטי יעשה לבדו את כל העבודה חוטאת למטרה שלשמה קיימת הרשות המקומית – לספק לתושבים את כל הצרכים הנחוצים להם לקיומם של חיי קהילה וחברה טובים ועשירים.
יתרה מכך, הפקרת תחום התרבות והעברתו לידיים פרטיות וליזמים פרטיים, מהווה פגיעה חמורה בשכבות מוחלשות בחברה, כאלה שאין באפשרותן לממן מכיסן פעילויות תרבות ופנאי. אירועי חוצות ופסטיבלים עירוניים חינמיים שמקיימת העירייה במהלך השנה והם פתוחים לכולם ללא תשלום וללא הרשמה – הם הדרך היחידה עבור אותן משפחות לספק לילדים ולהורים מעט תרבות איכותית.
עירייה אינה חברה בע"מ ותקציבה לא נועד לשמירה או לחיסכון אלא לניצול ציבורי ראוי ונכון. אם ביטחון, מזון ומגורים הם הצרכים הבסיסיים של כל אדם וכל משפחה, הרי שתרבות ורוח הם התכלית שלשמה אנו חיים ומחנכים והיא צורך חברתי ואישי בסיסי וחיוני מאין כמותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
הבשורה השנייה שבישרה לנו קליש רותם השבוע הייתה על השלמה של סקר השימור של שכונת ואדי ניסנאס. זוהי בשורה חשובה מאוד למרקם החיים העדין שבין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הערבית בעיר. ואדי ניסנאס הוא חלק מהלב ההיסטורי של חיפה, והוא אולי השכונה האחרונה שבה מתקיימים עדיין חיי קהילה וחברה ערבית-פלסטינית חיפאית אותנטית, עם שוק נפלא, מסעדות אותנטיות, בתי עסק קטנים וותיקים ושפע של ריחות, טעמים, צבעים וקולות.
אופייה יוצא הדופן של השכונה הביא אליה רבבות מבקרים במהלך השנה (לפני הקורונה כמובן) והפך אותה ליעד נחשק לתיור, לקניות ולקולינריה. תוכנית השימור שלה תציל את השכונה מבלייה ותשקם את מראהּ, מצבה ותדמיתה.
ועדיין צריך לומר: מאז החלה קליש רותם את תפקידה, היא מקדישה פרק זמן ניכר מעמלה ליצירת תוכניות אב ותוכניות התחדשות עירונית ארוכות טווח שיעסיקו מהנדסים, אדריכלים וקבלנים עוד שנים רבות קדימה. אך הפער בין התוכנית המשורטטת על הנייר או בתוכנת המחשב לבין מימושה בפועל הוא גדול, גדול מאוד, ומשך הזמן לביצועה ארוך גם הוא.
ועד שיוגשמו תוכניות האב הגדולות, אם בכלל, מוזנחות הבעיות הקטנות, היומיומיות, של העיר, כפי שנזנחו תושביה.
