שני סקרים שפורסמו בשבוע החולף אמורים לעורר דאגה רבה בלשכת ראש העיר ולהדליק אלף נוריות אזהרה.
הסקר האחד, שנעשה באוניברסיטת חיפה וממצאיו התפרסמו בסוף השבוע שעבר, מלמד כי לו היו הבחירות המוניציפליות מתקיימות היום, הייתה קליש-רותם זוכה לכ-11 אחוזי תמיכה בלבד. בסקר השני, שעשה מכון סקרים פרטי לבקשתו של אחד ממתחריה של קליש-רותם ומועמד לראשות העיר ופורסם בעיתון זה, היא זוכה לכ-19 אחוזי תמיכה.
מודה ומתוודה, איני חסיד גדול של סקרים פוליטיים. סקרים הם כלי מחקר מצוין במדעים המדויקים, היכן שאפשר לכמת נתונים אמפיריים מדידים. אך במדעי החברה בכלל, ובמדעי המדינה והעולם הפוליטי בפרט, סקרים אינם יותר מאשר אוסף תחושות, מחשבות או נטיות לב של קבוצה רנדומלית של נשאלים, וגם זאת רק ביום נתון ורק לגבי שאלות ספציפיות שנשאלו.
במילים אחרות, כל ניסיון להסיק מתוצאות סקר פוליטי מסוים תובנות או מסקנות לגבי תוצאות של הליך בחירות עתידי – הוא יומרני ומטופש.
עד לבחירות הבאות לרשויות המקומיות נותרו עוד כ-20 חודשים ובהם העולם, הכללי והמקומי, יכול להתהפך עוד פעמיים לפחות. מי שלמעלה יכול לצנוח למטה, מי שלמטה יכול לנסוק למעלה; מה שהיום טוב עלול להיות רע, ומה שהיום רע עשוי להיות טוב; מה שהוא בגדר חסר סיכוי יכול למצוא עצמו מוחשי מאוד ולהיפך. כה רבות יכול להשתנות בתקופה כה ארוכה, שבאמת שאין שום סיבה לנסות לנחש היום מה יהיו תוצאות הבחירות בעוד יותר משנה וחצי.
אגב, לא רק ברמה המקומית סקרים שכאלה במועד כה מוקדם הם חסרי ערך אלא גם, ואולי במיוחד, ברמה הארצית. אין טעם לבדוק מהי מידת הפופולריות של נשיא ארה"ב שנה בלבד לאחר תחילת כהונתו בת ארבע השנים; אין ערך בבחינת מידת הפופולריות של ראש הממשלה שמלכתחילה לא היותו חביב העם הייתה הסיבה למינויו; ואין טעם לבדוק מיהו המועמד המועדף על תושבי עיר כלשהי כשהבחירות כה רחוקות וזהות המתמודדים עדיין אינה ידועה.
בקיצור, למתנגדיה של קליש-רותם (גילוי נאות: אני אחד מהם) עוד מוקדם לחגוג את תבוסתה ולתומכיה עוד מוקדם להתאבל. הרבה מאוד עוד יכול (או עלול. תלוי בנקודת המבט) לקרות ב-20 החודשים שנותרו עד לבחירות, במיוחד כשאנו יודעים ששנת הכהונה האחרונה בקדנציה של ראש עיר מוקדשת בדרך כלל לשיפור תדמית, שיפור יחס ובאופן כללי פינוק התושבים כדי להשיג את קולותיהם.
ועם זאת, גם אם נתעלם מן השורה התחתונה, כלומר שיעורי התמיכה העולים מן הסקרים, ונתייחס אליהם כאל מוטלים בספק, ולכל היותר נכונים חלקית רק בעת הזאת, עדיין, לו הייתי אני מיועציה של ראש העיר, הייתי מודאג. מודאג מאוד.
כיוון שלא רק מידת שביעות הרצון נמדדה אלא גם הנושאים החשובים במיוחד לתושבים. וכאן אין לי אלא להעניק להנהלת העיר ציון כושל. בעיית החזירים, שבשנתיים הראשונות לכהונתה של קליש-רותם זכתה להתעלמות מתריסה ומכוונת מצידה, ורק בשנה האחרונה היא החלה להקדיש לה תשומת לב – בעיה זו ניצבת בסקר בראש רשימת הנושאים הדחופים ביותר לטיפול. בעירייה, כאמור, התעלמו לחלוטין מן התופעה ההולכת ומחריפה ונזכרו בה מאוחר מדי, כשהחזירים התרבו הרבה מעבר ליכולת לשאתם והם משתוללים בכל פינה בעיר, גם במקומות ובשכונות שבהם מעולם לא נראו בעבר.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם נושא התשתיות, הכבישים והמדרכות ובעיות החניה – כל אלה זכו גם הם לדירוג גבוה ברשימת המטלות הדחופות ביותר, וגם אלה נושאים שהעירייה מיעטה לטפל בהם בשלוש השנים האחרונות.
קליש-רותם אוהבת לראות את עצמה כמנהיגה בעלת חזון. היא מתגאה במאבקיה ופעילותה למען נמל תעופה, שיקוע הרכבת, התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות ושיקום השוק והעיר התחתית. היא גם מציגה את עצמה כלוחמת סביבתית נחושה, הנאבקת בנמלי הים, בזיהום הסביבה ובהתעלמות, לכאורה, של ממשלות ישראל מן המטרופולין הצפוני וצרותיו.
בכל הכבוד לכל הנושאים הללו, משאלי התושבים, פעם אחר פעם וגם בסקרים אלה, מורים בבירור שמבחינת הציבור, קליש-רותם וצוותה איבדו כיוון לחלוטין והם אינם מסונכרנים עם הציבור ותחושותיו.
קליש זכתה ב-2018 לניצחון סוחף בזכות החזון שהציגה. כפי שמסתמן כרגע, התנהלותה היומיומית היא-היא שתביא לה תבוסה צורבת.
