הקיץ החל השבוע באופן רשמי. זו עונה מגעילה במיוחד, הקיץ. לבטח הגרועה ביותר בין עונות השנה. הטמפרטורות בחוץ מאמירות לגבהים בלתי שפויים, הלחות גבוהה ובלתי נסבלת, ומרוב זיעה וסירחון אנשים נכנסים למקלחת פעמיים ביום לפחות ואף יותר. לברוח לים לא תמיד מועיל. השמש קופחת ממעל וצורבת את העור, ובתוך המים בדרך כלל שורצות המדוזות וצורבות גם הן. פירות מרעננים? גם זה לא עניין כה פשוט. מה שפעם היה בגדר מוצר קיצי שגרתי וזמין הפך בשנים האחרונות למוצר יקר, בוטיקי כמעט, שקונים מעט וצורכים במשורה.
הקיץ השנה עומד, כך נדמה לי, להיות מסויט באופן מיוחד. לא רק בגלל מזג האוויר והמדוזות ויוקר המחייה והצפיפות בכל מקום והגועל נפש העונתי הכללי. הקיץ השנה עומד להיות מגעיל במיוחד כי גם לברוח לחו"ל אי אפשר – רוב נמלי התעופה הגדולים בעולם סובלים ממצוקת כוח אדם חמורה, מעומסים בלתי נסבלים ותורים ארוכים. מזוודות שמועלות על כבש המטוס פעמים רבות אינן מגיעות ליעדן. הנוסעים מתוסכלים, חברות התעופה מיואשות, והעולם, שזה עתה שב ונפתח למטיילים אחרי כמעט שנתיים שבהן היה סגור ומסוגר – אינו מצליח לפי שעה לעמוד ביעדים שהציב לעצמו בכל הנוגע לחזרה לשגרה ולקבלת תיירים.
ואם כבר רוצים הישראלים לברוח מכאן לזמן מה, לחופשה משתלמת ולא יקרה, באים האיראנים ומקשים עליהם גם את זה. טורקיה היא יעד פופולארי מאוד לתייר הישראלי, אך היא נמצאת ברשימת היעדים המסוכנים ביותר לישראלים בימים אלה. סיני? גם שם ישנן התרעות וסכנות מוחשיות. לרוסיה כבר אי אפשר לנסוע בכלל. לאוקראינה ודאי שלא. ואם לא די במצב הגיאופוליטי הקיים, הנה שב לו האומיקרון בגרסה משודרגת ומחזיר את כולנו לכוננות חדשה…
הקיץ השנה עומד להיות מסויט באופן מיוחד. הוא עומד להיות מסויט במיוחד, כיוון שנוסף על כל אלה, גורם נוסף ומתסכל במיוחד נכנס למשוואה: בחירות לכנסת. שוב. בפעם החמישית בשלוש שנים. האם אתם מכירים מדינה כלשהי שבה הולך הציבור פעם אחר פעם לסבב בחירות לפרלמנט במשך חמש פעמים רצופות בפרק זמן של שלוש שנים (ועוד היד נטויה)? אין צורך לענות, אקל עליכם: אין מדינה כזאת. בשום מקום בגלובוס. אין שום מדינה מטורללת מספיק, מתאבדת מספיק ומיואשת מספיק, כדי לפזר פעם אחר פעם את הפרלמנט שלה וללכת שוב ושוב אל העם כדי לסדר אותו מחדש.
והסיבה שאף מדינה אינה עושה זאת אינה נובעת אך ורק מן הסיבה שבמרבית מדינות העולם היציבות הפוליטית טובה הרבה יותר מאשר אצלנו. זה אמנם נכון, אך לא זו הסיבה המרכזית. הסיבה המרכזית לכך שפרלמנטים במדינות דמוקרטיות אינם מפזרים את עצמם לדעת חמש פעמים בשלוש שנים היא כיוון שהן מבינות בפשטות שאין בכך כל טעם.
רוצים להישאר מעודכנים?
הרי רק אידיוט חושב שאם יעשה את אותו הניסוי שוב ושוב באותם התנאים ובאותה המעבדה, הוא יקבל מתישהו תוצאות שונות. זוהי סברה הנוגדת כל היגיון. לא בכדי נקבע במדינות העולם, כי בחירות כלליות מתקיימות אחת לכמה שנים ולא בכל שנה או חצי שנה. בחירות כל שלוש, ארבע או חמש שנים מקנות לממשלה המוקמת שהות ארוכה מספיק כדי להשפיע בכל התחומים שבהם היא עוסקת. אם מפזרים ממשלה בטרם עת, קוטעים את העשייה בעיצומה ומייצרים משבר. כשזה קורה פעם אחר פעם, המשבר רק הולך ומעמיק ולצידו נוצר בור כלכלי אדיר, בזבוז כספים משווע ובעיקר תחושה הולכת וגוברת של מרירות, תסכול וייאוש של הציבור. כל אלה מובילים לאובדן אמון במערכת וכך המשבר הולך ומעמיק.
היציבות הפוליטית אפוא אינה רק 'נוחה' יותר וטובה יותר למשק, למדינה ולעשייה הממשלתית והציבורית. היא הכרחית למען יצירת משטר דמוקרטי יציב וחזק. סבבי בחירות חוזרים ונשנים שבסיומם מוקמת, במקרה הטוב, ממשלה חסרת אופק וקצרת ימים, ובמקרה הגרוע לא מוקמת ממשלה כלל – פורמים את הרקמה העדינה של החברה הדמוקרטית עצמה ומייצרים אזרחים ציניים, מיואשים וחסרי אמון בשיטה. זוהי הדרך הטובה ביותר להחריב את הדמוקרטיה.
אז מה נשאר לעשות בקיץ המסויט העומד לפתחנו? לטייל קצת בשוק תלפיות ובעיר התחתית, להתרשם מן העושר הוויזואלי והקולינרי ופריחת המסעדות הנפלאה המתרחשת שם ולינוק מעט שפיות במדינה שכבר מזמן שכחה שפיות מהי.
