קשה להיות פוליטיקאי בימינו. בענקית הסטרימינג "נטפליקס" עלתה בשבועות האחרונים העונה החדשה, שלישית במספר, לסדרה הדנית הנפלאה "בורגן". בעונה זו, המתרחשת בשנת 2022, כ-10 שנים לאחר אירועי העונה השנייה, בצל המלחמה באוקראינה והמאבק העולמי נגד תופעת ההתחממות הגלובלית, נדרשת ראש הממשלה לשעבר בריגיטה נייבורג, שכעת היא שרת החוץ, להתמודד עם סוגיה אקטואלית וחיונית מעין כמותה: גילוי היסטורי של מרבץ נפט בכמות מסחרית גדולה בקידוח של חברה פרטית ליד עיירה נידחת בגרינלנד, טריטוריה בריבונות דנית.
התגלית מסעירה את דנמרק כולה, מטבע הדברים, אך מעורבות בה גם מעצמות עולמיות רבות חשיבות ובראשון ארה"ב, רוסיה וסין. כולן רוצות חלק במשאב הטבע המניב ונאבקות זו בזו על השגת שליטה בנעשה בקידוח ובפוליטיקה שמאחוריו. מי שמגלה את עיקר העניין בנפט הרב היא גרינלנד עצמה, חבל ארץ עצום בגודלו אך דל באוכלוסייה, המתקשה לקיים את עצמו ונדרש לפיכך לסיוע שוטף ממדינת האם. הגרינלנדים מקווים כי כעת, בעזרת הנפט, יוכלו להתנתק אט-אט מחיבוקה החונק של דנמרק ולהכריז על עצמאות מלאה.
לצד עיסוקה הבלתי פוסק בפרשת הנפט והשלכותיה הסביבתיות, הכלכליות, הפוליטיות והבינלאומיות, נאלצת נייבורג להיאבק במקביל בכמה חזיתות נוספות – במעמדה ההולך ומתערער בתוך מפלגתה-שלה וקריאת התיגר נגדה של מי שהיה במשך שנים רבות שותפה לדרך, אך כעת מבקש להדיחה; בבנה הצעיר, הפעיל הסביבתי והאנרכיסט, המסתבך עם רשויות החוק ומביך את אמו; ובחייה האישיים, היחסים עם בני משפחתה, חבריה ויקיריה, ועם גופה המתחיל לבגוד בה.
זוהי סדרה מרתקת ומעוררת מחשבה, לא רק על שום הסוגיות הרות הגורל והדרמה הסוחפת שהן מספקות, אלא בראש וראשונה על שום היותה דרמה פוליטית ריאליסטית שבכמותה נדיר להיתקל. שתי העונות הראשונות היו גם הן מרתקות וריאליסטיות מאוד ועוררו מחשבה רבה, אבל עונה זו, המציגה את הדמות הראשית דווקא בחולשותיה האנושיות, מייצרת, לדעתי, אמפתיה והזדהות רבה יותר עם נייבורג ועם מצבה.
אבל זהו לא טור ביקורת טלוויזיה. אז מדוע, אפוא, אני פותח דווקא בתיאורה של סדרת טלוויזיה דנית? כיוון שהיא מהווה אלגוריה נפלאה לחיים הפוליטיים של כל דמוקרטיה כמעט, ודאי דמוקרטיה מערבית, כזו שבה אי אפשר לנתק את הציבורי מהפוליטי ואת העשייה מהאינטרסים, בדיוק כפי שאי אפשר לנתק את הפוליטיקאי מהרשתות החברתיות, שבהן, כידוע, לא המעשה חשוב אלא התדמית, ואין פעולה נחשבת אמיתית עד שתועדה והונצחה באינסטוש, טוויטר ופייסבוק.
מה שמתאים לדמות הבדיונית של בריגיטה נייבורג בדנמרק מתאים גם לבנימין נתניהו או יאיר לפיד (או כל פוליטיקאי אחר שתבחרו) בישראל ומתאים גם לכל ראש עיר בכל מקום בארץ. כאמור, אין פוליטיקאי המנותק מהנעשה ברשתות החברתיות או שאינו מנסה, ולו במידה מועטה, להתחנף לבוחריו, או שאינו מתחשב בדעת קהל או בשיקולים פוליטיים מפלגתיים ואחרים.
במילים אחרות, אין פוליטיקה "טהורה", נקייה מאינטרסים ומציניות. החוכמה היא להיות מסוגלים לקבל את ההחלטות הנכונות ולפעול לטובת הציבור ולטובת העיר, המדינה או העולם למרות כל הסחות הדעת והאינטרסים הסותרים זה את זה. ואת זאת לא כל אחד יודע לעשות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ולכן, כה קשה בימינו להיות פוליטיקאי. פוליטיקאי לא אהוד – קשה שבעתיים.
בעת כתיבת שורות אלה לא ברור עדיין מהו המועד שייקבע לבחירות הכלליות (מספר 5) לכנסת, אך ברור כי יתקיימו לאחר חגי תשרי. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2023, יתקיימו, כידוע, הבחירות לרשויות המקומיות. ולכן, השנה שבין הבחירות לכנסת לבחירות לעירייה תהיה למעשה שנת בחירות מלאה, שבה יגבשו כל הרשימות המתמודדות למועצת העיר וכל המתמודדים לראשות העיר את תפיסת עולמם, ינסחו את מצעם ויחלו בקמפיין הבלתי נגמר על קולותיהם של הבוחרים.
למילים אמנם ישנה משמעות ולעולם גם תהיה, אבל היו בטוחים שלתדמיות וליחסי ציבור ולעבודת דיגיטל מוצלחת ולניהול איכותי של חשבונות ברשתות החברתיות תהיה משמעות רבה לא פחות.
גם לנו יש סוגיות בוערות של סביבה ובריאות, תחבורה וכלכלה, תשתיות ופיתוח, תעסוקה ומגורים, תרבות ופנאי. במובנים מסוימים, גם אנו, במטרופולין חיפה, מבקשים, כמו הגרינלנדים מדנמרק, להתנתק מחבל הטבור של מדינת תל אביב או מהכבלים החונקים של ירושלים ולמצוא את דרכנו העצמאית, ללא תלות בגורמי ממשל "זרים".
לו היו לנו לפחות גם הנופים של גרינלנד…
