שנת 2022 הגיעה לסיומה. קשה לסכם שנה שאינה חופפת עם שנת הלימודים, אך בהחלט אפשר להצביע על מספר אתגרים מורכבים, שעימם מתמודדים מדי יום הצוותים החינוכיים בכל שכבות הגיל. אציין כאן שלושה מהם, השלובים זה בזה:
האתגר הראשון יסודו בתובנה העמוקה שהשלכות משבר הקורונה רק מתחילות להופיע, ושהשפעתן עוד לפנינו. מספר שבועות אחרי התפרצות המגפה היה ברור כי נפל דבר בעולם; שהעולם שלפני הקורונה וזה שאחריו לא ייראו אותו דבר. עוד לא ידענו עד כמה, והיינו עסוקים – ובצדק – באפשרויות שנפתחו לפנינו בעיקר בעולם החינוך בתקופה זו, והן היו רבות וטובות.
לצד ההישגים והתובנות החשובות מהקורונה, אנו מתחילים לראות גם את ההשלכות של שנות המגפה על דור הקורונה בארץ ובעולם: ההתכנסות פנימה, עלייה במקרי האלימות כולל זו הפוגענית ברשתות, מספר בני הנוער הנזקקים לסעד נפשי ורגשי ועוד. אתגר זה מחייב את הטיפול בפרט ואת העמדת התלמיד במרכז, ואלה הופכים היום משמעותיים יותר מתמיד.
האתגר השני יסודו בהתפתחות הטכנולוגית השוברת שיאים מדי יום ובבינה המלאכותית ההולכת ותופסת מקום נרחב בחיינו בכלל ובמערכת החינוך בפרט. אתגר זה מעלה שאלות רבות ודילמות מוסריות וחינוכיות במתח שבין ההתפתחות הטכנולוגית לזו המוסרית והרוחנית של האדם. גם אתגר זה מזמן שיח מרתק וחשוב, שיעצב את הדור הבא של החברה שלנו.
האתגר השלישי נובע מהשינויים המסתמנים בעקבות הממשלה החדשה הנרקמת בישראל וגישתה, המערערת את יסודות המדינה המודרנית-דמוקרטית כפי שעוצבה במאה האחרונה.
העובדה שתפקידי מפתח ושליטה מרכזיים יהיו בידיהם של אנשים המייצרים שיח שאינו תואם את החזון הציוני, כפי שנוסח במגילת העצמאות, כאלו המתכננים שינויים עמוקים גם בתחום החינוך, מעמידה את הצוותים החינוכיים מול אתגר עמוק של שמירת ערכיה של מערכת החינוך, עצמאותה, תפקידיה ומטרותיה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מערכת החינוך ניצבת כעת באומץ מול מגמות אלו, כפי שראינו במכתב המנהלים וראשי הרשויות.
האתגרים הללו – ההתמודדות עם השלכות הקורונה; ההתפתחות הטכנולוגית המרשימה המאתגרת את הקודים האתיים; האווירה השמרנית הנוטה לקידוש ערכים לאומיים ודתיים ופחות ערכים כמו צדק חברתי, תיקון עולם וסובלנות – כל אלו, יחד ולחוד, מחייבים, לעניות דעתי, את מערכת החינוך לעמוד על המשמר. לא רק כשומרת הסף של ערכי החברה, אלא גם כזו שביכולתה לחולל את השינוי ולגדל את דור המנהיגות הבא של מדינת ישראל.
אנו בעיצומה של תקופה, שבה הולכים הימים ומתארכים. תפקידנו, כאנשי ונשות חינוך, הוא להגביר את האור הקיים בכל ילד וילדה, ולהעניק להם את הכלים ואת האומץ להאמין בעצמם כמנהיגים ומנהיגוֹת מתקני עולם.
לא עלינו המלאכה לגמור ולא אנו בני חורין לִבָּטֵל ממנה.
הכותב הוא מנכ"ל מרכז החינוך ליאו באק
