חזירי הבר הם מכה רצינית לעיר, כמעט מכל היבט וזווית אפשריים. מדובר באורחים לא רצויים, נזקיהם לאיכות הסביבה, לאורח החיים התקין ולשלום התושבים כבר ידועים בכל רחבי ארץ, כשגם הנזק התדמיתי לחיפה כתוצאה מהתרבותם הבלתי מבוקרת באזורים מיושבים הוא לא פחות מקריטי.
בשאלת הבעיה הזו יש תמימות דעים – זו בעיה. בסוגיית הפתרון, לצד ההחלטה הנוגעת לגידור השטחים המיוערים, עיריית חיפה העבירה זה מכבר החלטה הנוגעת לדילול (לא מספיק, יש לציין) של אוכלוסיית החזירים, תוך שימוש באמצעים הומניים.
על פי הפרוטוקולים, את החזירים יש להמית בשתי זריקות – זריקת הרדמה ולאחריה זריקת רעל. לא שמדובר בפעולה נאצלת, אבל זו בהחלט השיטה שבה ייגרם הסבל המועט ביותר לחיה המסכנה בטרם תיפרד מהעולם.
אך בשבוע שעבר התברר שלעיריית חיפה, ככל הנראה, יש פרשנות אחרת ורחבה הרבה יותר למונח "הומני", שכן על פי עדויות, היא בחרה (ביחד עם רשות הטבע והגנים) להמית את החזירים באמצעות אקדח בקר. וגם את גוריהם. ככה לא נראה ניסיון להקל על סבלה של חיה, זה בטוח.
רוצים להישאר מעודכנים?
נעזוב לרגע את ההיבט הפוליטי ואת שאלת הקצאות המשאבים, התקציב ואולי גם החיסכון הכספי, הגם שיש מקום לתהות בנוגע לפערים שיכולים להיווצר מבחירת השיטה האכזרית יותר. בואו נתמקד בהיבט ההומני-מוסרי.
על אף הקשיים שמערימים חזירי הבר על חייהם של תושבי העיר, עלינו לזכור שבסופו של דבר הם לא באמת אשמים בתפוצה ובהתרחבות (ויש שיאמרו דווקא הצטמצמות) הגאוגרפית שלהם, ובטח שהם לא מתכוונים להרע לאף אדם בזדון. הם פשוט מתנהגים כמו, ובכן, חזירי בר. החלטה על דילול היא לא החלטה קלה מוסרית בין כה וכה, ויש להקפיד הקפדה יתרה על יישומה באופן שלא יגרום סבל מיותר. אפילו אם זה יעלה לנו עוד כמה שקלים לתקציב (וזה אמור להיות מתוקצב במקור, כן?).
מכל היבט ומכל זווית, בין אם אתה אדם חילוני או מאמין, "צער בעלי חיים" היא מעלה ומצווה שכולנו צריכים לחיות לפיה, עד כמה שאפשר. אני לא טבעוני ולא אטיף מוסר לאיש על בחירותיו הקולינריות, אבל בכל הנוגע לסבל מיותר, בייחוד לבעלי חיים אשר לא חטאו ולא פשעו, מוטב כי לא נשכח מעלה אנושית נוספת, אשר כבר לא נמצאת בשפע בעולמנו – חמלה.
