בשבוע שעבר פורסם דוח של המפל"ס לשנת 2022, ובו בשורה של ממש לתושבי מטרופולין חיפה והסביבה: בשנים האחרונות חלה ירידה של עשרות אחוזים בפליטת חומרים מזהמים מהמפעלים במפרץ חיפה.
על פניו, מדובר בחדשות משמחות ומעודדות. אלא שעל פי איגוד ערים להגנת הסביבה, מי שמסר את הנתונים בנוגע לזיהום המפעלים הם… כמובן, המפעלים עצמם.
אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל בואו נאמר שעם השנים לא בדיוק התפתחה מערכת יחסים רוויה באמון בין מנהלי המפעלים, ראשי הערים וחברי המועצות לדורותיהם לבין התושבים. רוצה לומר – ממש לא אתפלא אם גם הדוח הזה, כביכול ולכאורה, יתברר כאיזה פוילעשטיק ומרקחה משותפת של גורמים כאלה ואחרים כדי לנקות כפיהם מעוולות ומנזקים שנגרמו ונגרמים לתושבי האזור.
מעבר להיגיון המאוד מעוות בפרקטיקה עצמה, שמזכיר קצת ביעילות ובאמינות את הכלא שפבלו אסקובר בנה לעצמו במדיין, הרי שגם אם נאמין לדוח ולנתונים מתבהרת נקודה חמורה למדי.
רוצים להישאר מעודכנים?
במשך שנים סיפרו לנו במפעלים שהכל בסדר ושאין בעיות, וכל טענות על הזיהום ועל פליטות הוכחשו והושתקו. והנה כי כן, אם יש דוח שמספר על הפחתה של עשרות (!!!) אחוזים בפליטת חומרים מסוכנים, הרי שיש כאן הוכחה כי הגורמים הרשמיים לא היו ממש כנים איתנו לאורך השנים.
האמת – אנחנו בכלל לא צריכים אותם כדי להבין את זה. רק לאחרונה, שני חברים ומכרים שלי, בני גילי, שגדלו ממש כמוני בצל הארובות העשנות בקריות, הלכו לעולמם כתוצאה ממחלת הסרטן. ברור שיש לא מעט גורמים שיכולים להביא אדם לחלות במחלה הארורה, אבל הסטטיסטיקה האזורית העגומה מראה שהסמיכות למפעלים בטח לא מסייעת בהקשר הזה.
כל עוד כסף גדול מעורב בשימוש בחומרים המסוכנים האלו ובתפעולם של מפעלי מפרץ חיפה, כל דוח כזה יתקבל בחשדנות ויהיה בחזקת "משחק מכור". נתונים הם בסופו של עניין חומר אלסטי למדי, אם רוצים, ואפשר לסובב אותם כך שיתאמו לאג'נדה של מי שחפצים ביקרו.
מעבר להפקרות שהיתה ועודנה מנת חלקם של תושבי האזור ובריאותם, כל דוח כזה עולה ומציף את הבעיה העיקרית במערכת היחסים בין הטייקונים המזהמים לתושבים – אמון. או ליתר דיוק, היעדרו.
