בין כל הצרות שאפפו ואופפות את ארצנו ואת עירנו בשנים האחרונות, ואולי לא מעט גם בשל הצרות האלו, עלה והתפתח בכל מטרופולין חיפה טרנד מבורך ומרהיב עין. אני מדבר, כמובן, על סצינת הגרפיטי הנהדרת.
יד אמנים עלומה ונעלמה, ברוב המקרים, הופכת את בנייניה המרקיבים והמטים ליפול של חיפה, בעיקר בהדר ובעיר התחתית, ליצירות אמנות אורבניות. לאלו מאיתנו שנוסעים ברכבת, תנו מבט הצדה לראות את מלאכת המחשבת עוצרת הנשימה שמקשטת כרגע את בניין החורבה.
אמני הגרפיטי המקומיים לא מייעדים את יצירותיהם רק לשם האסתטיקה. בנצי ברונפמן, למשל, שיצירותיו מרוממות הנפש מנציחות את אגדות מכבי חיפה, בעבר ובהווה. אמנים ידועים פחות משתמשים במדיום העירוני כדי להעביר מסרים חברתיים ואחרים, מי ביותר כישרון ומי בפחות.
המלחמה האיומה שנחתה עלינו הוסיפה נדבך חשוב מאין כמוהו, אולי המחווה היפה ביותר שאפשר לחשוב עליה, עבור קורבנות הטבח והנופלים. פניהם של הנרצחים ושמותיהם מעטרים קירות, כאות, כעדות וכמחווה שניתן לקוות שתישאר במקומה לנצח.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאמן יוצר בעצמי, היצירות האלו לא רק מרוממות את הנפש ונוסכות בי השראה, אלא ממש נותנות לי תחושת בית בכל פעם שאני רואה אותן. הלוגו הבלתי נגמר של מכבי בתחנת הרכבת בנהריה, הציורים הפסיכדליים בשוק התורכי ובתחנת מרכז השמונה, הכיתובים המופלאים על הקירות במסדה. כל אלו הן חלק בלתי נפרד מה-DNA ומתבנית הנוף של חיפה. הן מראה המקום המדויק והיפה ביותר שאפשר לחשוב עליו.
הידיעה על מחיקת הגרפיטי עם שמות הנרצחים אוהדי מכבי חיפה בתל אביב זעזעה אותי, לא פחות, ומשמח מאוד להיווכח שגם אם העיר שלנו רחוקה מלהיות מושלמת, לפחות מבינים בה את החשיבות ואת הסמליות של אותם הציורים לתבנית נוף העיר, להנצחה, לזיכרון ולתודעה הקולקטיבית שלה.
אין ספק, העיר שלנו צריכה להיבנות מחדש. כולי תקווה שמי שלא ייבחר לעמוד בראשה אכן יערוך בעיר מהפכה נדל"נית. ברור לי גם שהמהפכה הנדל"נית הזו תאלץ אותנו להיפרד מחלק מיצירות האמנות המופלאות האלו. עם זאת, גם בעיר חדשה ונקייה יש מקום של כבוד לגרפיטי, ובלעדיו – חלק גדול מנשמתה של העיר יאבד. אז אל נא תסיידו נטוע.
גרפיטי לזכרם של אוהדי מכבי חיפה דוד ואורלי שוורצמן ברחוב עזה בעיר התחתית (צילום: חגית הורנשטיין)
