הטור השבוע עוסק בחיסכון לכיס שלנו, בתקווה ובהוכחה לכך שאפשר לשנות ולהשפיע. הוא עוסק בקדמה אבל גם בפספוס גדול. השמחה נוגעת להוזלת תעריף הנסיעה במנהרות הכרמל — מעשה ראוי לכל הדעות שעליו הכריז שר האוצר משה כחלון, שמכיר בוודאי את המנהרות מבפנים ומבחוץ. הפספוס קשור לכך שההוזלה חלה רק על רכב פרטי ולא על משאיות שימשיכו לנסוע בכבישי חיפה ולגרום לפקקים ולזיהום.
לא לגמרי הופתענו מכך שכחלון הודיע על הורדת התעריף במנהרות. הוא הכין את הקרקע להכרזה הזו כבר לפני כמה שבועות. ההוזלה שעליה הוא הודיע — בשיעור של כ־30 אחוז — היא הישג לא מבוטל. לא מספיק אמנם — כשבוחנים את המשמעות הריאלית שלה, ירידה מתעריף של 8.60 שקלים ל־6.95 שקלים מבינים שהעלות נותרת גבוהה — אבל למה להעכיר את השמחה? אני מעריך בכנות את התערבותו של שר האוצר לטובת תושבי חיפה והצפון ואת יכולתו להשפיע ברמה המקומית בנושא שהוא קטן לכאורה ואולי לא מעניין את תושבי מדינת תל אביב או את התקשורת הארצית שביקרה פה בפעם האחרונה בזמן משבר האמוניה.
להצלחה הזאת יש כמה אבות ואמהות. אחת מהן היא רותי בנין, אזרחית פרטית שלפני שלוש שנים לקחה על עצמה ברצינות את המאבק במנהרות הכרמל והובילה אותו מאז. מהצד קשה לי להבין מה מניע אדם לקחת על עצמו משימה כזאת ומדוע זה בוער בעצמותיה כל כך, אבל עובדה שזה עבד. בנין השאירה את הנושא במודעות של צרכני השירות ושרטט את הקו בין העמדה של הציבור לבין נותני השירות שקיבלו לידיהם נתח של העיר וצריכים לזכור שהם מחויבים לא רק לכיסם אלא גם למקבלי השירות.
וגם להם מגיעה פה תודה. בסופו של דבר ההוזלה יוצאת מכיסם, ובהודעות לתקשורת שפרסמו אנשיו של כחלון זה לא הוזכר משום מה.
אבל, כאמור, עניין המשאיות בכל זאת מעיב על השמחה. לפני כשנתיים קבעה העירייה שבשעות מסוימות בבוקר ואחרי הצהריים לא ייכנסו משאיות לעיר התחתית. בפועל תקנה זו לא נאכפה, גם לפי הודאתה של העירייה, והמשאיות שמגיעות מצפון ומדרום ממלאות את כבישי העיר.
רוצים להישאר מעודכנים?
המשאיות הן חלק מהפעילות המסחרית והעסקית במטרופולין. הן חייבות להגיע לכאן, להעמיס סחורות מהנמל או מבית דגון ולהעביר תוצרת חקלאית מהעמק ומהגליל. כל זה נעשה כיום בלחצים אדירים של זמן אספקה, פריקה וטעינה כיאה לעולם מודרני שבו שינוע סחורות הוא חלק מהחיוניות של פעילות כלכלית.
לחצי השינוע מיתרגמים ללחץ אדיר בכבישי העיר שאינם מתאימים לסוג התנועה הזה. תושבי חיפה שנוסעים במכוניות פרטיות מכירים את זה היטב מההתנהלות ברחובות העיר הפקוקים ומהעקיפות המסוכנות במעלה הנתיבים התלולים. הם מכירים היטב גם את הצורך לסגור את החלונות בזמן נסיעה אחר טור משאיות מעלות עשן שתורמות לא מעט לזיהום.
למנהרות היה פוטנציאל להקל באופן ניכר על הבעיה הזאת. ההנחה שנקבעה למשאיות במעבר במנהרות אינה מספיקה והתעריף הוא עדיין גבוה מאוד. במובן זה המהלך האחרון של ההוזלה הוא בגדר חצי עבודה ופספוס של העיקר. אני בטוח שהתושבים יברכו על הוזלת התעריף למכוניות פרטיות, אבל לטווח הארוך המדינה צריכה לעודד נסיעה של משאיות במנהרות הכרמל כי הפחתת הזיהום והפקקים והגדלת הבטיחות חשובים בסופו של דבר יותר משקל וחצי פחות או יותר למקטע.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן”
