2018 כבר כאן, ואיתה גם מערכת הבחירות לראשות העיר ולמועצת העיר. מרכיב משמעותי שנוסף למרחב הציבורי ולא היה במערכות הבחירות הקודמות הוא הרשתות החברתיות. נכון, פייסבוק היה שם גם בשנת 2013 וגם בשנת 2008, אבל אם תנסו להיזכר איך נראה היום שלכם לפני עשור, כנראה שהוא לא כלל תנועה של החלקה כלפי מעלה בסמארטפון באופן אובססיבי כל כך. פייסבוק השתלט על חיינו והוא נוכח בכל פינה, מתאים לנו פרסומות שמכוונות רק אלינו ודואג שניחשף לתכנים שמעניינים אותנו.
הרשתות החברתיות הפכו לכיכר העיר החדשה, אבל עם טוויסט מעט לא נעים. מסתבר שמאחורי המקלדת אנשים יכולים להרשות לעצמם דברים שלא היו מקובלים כלל בהתנהגות החברתית בעבר. אני מדבר בעיקר על בריונות מקלדת – דיבור מטונף ודוחה שלא אמור לאפיין את החיפאים (חיפאים הם עם סגולה, מעודנים ואיכותיים) ולזהם את האווירה.
להלן דוגמה שחוויתי בעצמי: רק לפני שבוע קיבלתי מטח קללות נורא מאחד מהפעילים הבכירים של מועמדת לראשות העיר (לא נציין את שמה כדי לא להגיע למחוזות השיימינג) רק כי ציינתי עובדה שלפיה היא הסתבכה בעבירות תכנון ובנייה ואף הודתה בהן בבית משפט. אמירה לגיטימית במסגרת השיח הפוליטי זכתה למטח קללות כמו “אפס”, “כלומניק” ועוד מילים שאת חלקן במה מכובדת כמו עיתון “כלבו” פשוט לא יכולה לארח.
אישית לא נפגעתי. ערכתי משאל קצר בקרב חברי בפייסבוק והם הסבירו לי שמדובר בהוצאת תסכול של אותו הפעיל ופרגנו לי. אבל מה היה קורה אם מושא ההתקפה לא היה אני — אדם שפעיל פוליטית ומורגל בדברים מסוג זה — אלא אדם אחר, רגיש יותר, שיכול היה להיפגע עד עמקי נשמתו?
רוצים להישאר מעודכנים?
כשאתם מתיישבים מול המחשב או יושבים בתור בקופת החולים ומדפדפים לכם בטלפון, כדאי לזכור שמאחורי השמות הללו שכותבים דברים שחלקם מעצבנים אתכם יש אנשים בשר ודם. כשאתם כותבים להם בחזרה בעצבנות ומקללים אותם על הדרך, ייתכן שאתם מעליבים אותם וגורמים להם נזק שכלל אינכם מעוניינים בו.
ברור שהרשתות החברתיות נמצאות איתנו כדי להישאר, ושהעמודים וקבוצות הפייסבוק הפופולריים יהיו לזירה החמה ביותר של שכנועים ותעמולה לקראת הבחירות. לכן אני מאמין שהגיע הזמן לנסח קוד אתי להתנהלות בריאה ברשת החברתית. כמו שבעבר היינו קוטפים פרחים באופן חופשי והיום אנחנו יודעים מהו פרח מוגן, כמו שהיום המעשנים אינם מדליקים סיגריה בכל מקום אלא מתחשבים ושואלים אם מותר לעשן, כך צריכים החיפאים לסגל לעצמם צורת התנהלות נעימה ואכפתית יותר בתוך הרשתות החברתיות.
כשאנו נתקלים בתגובה שמרגיזה אותנו – אם זה המועמד האהוב עלינו לראשות העיר שמקבל מקלחת צוננת, אם זו השכונה שלנו שנמצאת על המוקד או אם זה סתם משהו מעצבן שלא בא לנו עליו – ניקח נשימה עמוקה לפני שאנחנו מתחילים להקליד במרץ את התגובה שלנו.
בואו נתחשב בסביבה שלנו. לא נכתוב “את מי מעניין מגרש המשחקים החדש בהדר” גם אם אנחנו גרים בורדיה או ברמת הנשיא, כי התשובה היא די ברורה – מגרש המשחקים בהדר מעניין את עשרות אלפי תושבי הדר. חיפה היא עיר ענקית ולכולם מגיע לחיות טוב. בואו נחשוב היטב אם אנחנו עומדים להקליד משהו שעלול להיות פוגעני עבור האדם שמולנו, משהו שיכול לגרום לאדם לשנוא אותנו גם מבלי שפגש אותנו אי פעם.
לפני שאתם מקלידים את התגובה הבאה שלכם — אולי גם לטור הזה — זכרו שכולנו בני אדם. היו אנושיים לפני הכל. סגלו לעצמכם מתינות, כבשו את היצר ושחררו את הראש ממחשבות רעות.
הכותב הוא פעיל מפלגת העבודה
