יואילו נא לעמוד במקומם אלה מכם שיודעים לומר בלי לגגל קודם היכן נמצא מרכז המידע לתייר בחיפה. כמה מכם עמדו, או לפחות ענו לעצמם בלחש “אני”? יש להניח שלא רבים מדי.
מרכז המידע לתייר נמצא בשדרות בן גוריון 48, בלב המושבה הגרמנית ממש. בבניין הטמפלרי המרשים אפשר למצוא בשעות הפעילות עובדים מטעם העמותה לתיירות חיפה, מסבירי פנים וידידותיים. הם מקבלים בחיוך כל תייר ומבקר, יודעים לחלק מפות, עלונים ושאר חומרים על סיורים, על אתרים, על מוזיאונים ועל שלל אטרקציות ודברים לראות ולעשות בעיר.
רובכם עברתם בוודאי ליד הבניין הזה עשרות ואולי מאות פעמים, אבל לא נכנסתם פנימה. זאת ככל הנראה לא מפני שאינכם תיירים ואינכם מחפשים מידע על העיר, אלא מפני שדבר לא משך אתכם להיכנס אליו, ואין זה מפתיע. המרכז החביב הזה נסתר מהעין מפני שהכניסה אליו מצריכה הליכה מסביב לבניין ואינה אפשרית מהחזית. למעשה, מהחזית לא רואים דבר מלבד שלט על עמוד המודיע כי כאן נמצא מרכז המידע לתייר.
לעיר גדולה כמו חיפה, שמצהירה מעל לכל גבעה ומתחת לכל עץ רענן על כמיהתה לעוד ועוד תיירות, אסור שיהיה מרכז מידע בודד אחד לתייר, וגם הוא חבוי. עליה לפתוח מרכזי מידע בכל אזור תיירותי שאליו היא מבקשת למשוך תיירים.
בעיר התחתית צריך להיות מרכז כזה בכיכר פריז או בשוק התורכי; בהדר דרוש מרכז כזה בבית הקרנות, סמוך למדעטק או אולי במסדה; במרכז הכרמל צריך להיפתח מרכז כזה; וכך גם בחוף הים.
רוצים להישאר מעודכנים?
בהיעדר מרכזי מידע פתוחים ונגישים תופסים בתי המלון פיקוד ומחלקים מטעמם חומרי הסברה לתייר ושלל עלונים פרסומיים שונים. אלא שעם כל הכבוד לבתי המלון ולשירותי ההסברה וליחסי הציבור שלהם, בתי המלון הם גופים כלכליים ופרטיים ומטרתם (ואין זו בושה) היא להגדיל את רווחיהם. לפיכך יש להם עניין לשווק לתייר בעיקר טיולים או סיורים שיכניסו גם להם עמלה נדיבה ופחות לתת הנחיות והדרכות כלליות על טיולים או על סיורים חינמיים. לשם כך יש צורך במרכזי המידע הציבוריים.
מדוע בכלל יש צורך במרכזי מידע כאשר כל המידע נגיש בכל רגע ובלא כל עלות או מאמץ באתרים ייעודיים באינטרנט? אכן, המידע היום הוא אינסופי, נגיש לכל אדם בכל רגע וכמעט מכל מקום. כל תייר שמבקש לתור בעיר או ביישוב מסוימים על פני הגלובוס כולו יכול לעשות זאת גם מסלון ביתו או ממיטתו ללא כל קושי, לקבל מידע מלא ומפורט על כל אתר ומבנה, לקרוא על ההיסטוריה, על ארכיטקטורה, על תחבורה, על נגישות, על שעות פעילות, על עלויות ועוד. הוא גם יכול בהיותו בעיר להעלות מפה בטלפון החכם שלו ולסייר בה באמצעותה.
ועדיין, כל ההכנות הקפדניות וכל שיעורי הבית שעושה אדם לפני נסיעתו או מחדרו במלון אינם משתווים למפגש הבלתי אמצעי עם נציג עירוני בשר ודם, חביב וידידותי, שאפשר לפתוח עמו בשיחה, לבקש המלצות על אירועים, על מקומות או על אטרקציות המתרחשות באותו רגע ממש, שייתכן כי לא נתקל בהם כלל בהכנותיו המוקדמות.
גם בעידן הרשתות החברתיות, האתרים הייעודיים והרשת האלחוטית הפתוחה כמעט בכל מקום – גם במרחב הציבורי – ועל אף הקלות שבהשגת כל מידע בכל רגע נתון, אסור להזניח את היחס האישי, האנושי, לתייר ולהפקירו לידי טכנולוגיה שעלולה, דווקא בעת הצורך, להכזיב.
* הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
