מסכת ההתעללויות בזקנים חסרי ישע, כפי שנחשפה לאחרונה במוסד סיעודי בחיפה, חשפה פן שלילי בהתייחסות החברה לבני הגיל השלישי, ובמיוחד הירודים, הסיעודיים והדמנטיים שבהם. העיר חיפה ניצבת במקום השלישי בארץ במדד הזקנה, ובמקום הראשון מבחינת מספר ניצולי השואה שחיים בה.
תחזיות דמוגרפיות מבוססות צופות כי תוך 25 שנים תוכפל אוכלוסיית בני ה־75 ומעלה בישראל, ובתוך כך גם בחיפה. העולם מזדקן לנגד עינינו. בתוך קהל זה שני מוקדים ראויים במיוחד לטיפול דחוף של כלל הגורמים בעיר האמונים על נושא הטיפול בזקנים: אוכלוסיית ניצולי השואה בחיפה אשר הולכת ומתמעטת, ואוכלוסיית הקשישים הסובלים מבדידות.
מספר ניצולי השואה בקרבנו הולך וקטן. לצד הבעיות וההתמודדויות שמזמנות הזקנה והירידה התפקודית בתקופת חיים זו, אוכלוסייה זו מתמודדת עם חזיתות נוספות. עלינו לפעול באופן רחב ובהקדם רב כדי לאתר את אותם ניצולים בעיר, לסייע להם לממש את זכויותיהם ולמצוא מענים נוספים שיקלו ואף ינעימו את איכות חייהם בזקנתם.
מחקר עדכני של הכנסת מצא כי תחושת בדידות היא תופעה רחבה בקרב בני הגיל השלישי, והיא שכיחה יותר ככל שעולה הגיל. בעוד שבקרב בני 74-65 עמד שיעור החשים בדידות לעתים קרובות או מדי פעם על כ־32 אחוז, בקרב מי שגילו עולה על 75 השיעור הוא 42.4 אחוז. הדוח מלמד שקיים יחס הפוך בין תחושת הבדידות למצב הכלכלי, כלומר עניים יותר חשים בודדים יותר. לצדם מתמודדים גם בני משפחה עם הצורך לדאוג לקשיש, שנותר לא פעם לבדו בחיפה בעוד שילדיו עברו לעיר או למדינה אחרת.
על גורמי הטיפול בקשישים לשלב כוחות ולחבור ביחד לאיתור הזקנים, תוך שימוש במשאבים קהילתיים טובים הקיימים בעיר כדי להציע מענה לתחושות הבדידות והבידוד. משאבים אלה כוללים מועדונים חברתיים, מועדוני מופת או מרכזי יום, סל שירותים המציע פעילויות, ארוחות וצוות רב מקצועי, ומתנדבים שמגיעים לביקורי בית קבועים.
ניצולי השואה והבדידות בזקנה הם רק חלק קטן מהנושאים הניצבים לפתחנו עם תחזיות הזדקנות של תושבי העיר. הזקנים מזדקנים, מספר הזקנים בגילאי 85 ומעלה צפוי לגדול, ואיתו גם הגידול בצרכים – עלייה בשיעור הזקנים החולים באלצהיימר המרותקים לבית במצב תפקודי ירוד ומוגבל. במציאות כזו, של צרכים מורכבים ומיעוט מיטות סיעודיות, המשפחות יהיו נתונות תחת עול כלכלי כבד.
בשנים הבאות תתפוס הקהילה מקום גדל והולך ברצף הטיפול בזקן. רוב מכריע של הקשישים בוחר להמשיך ולהתגורר בביתו, בקהילה ובשכונה המוכרת. כבר עתה אנו רואים כי בעולם המערבי מיושמים מודלים המאפשרים לאנשים להמשיך ולהיות חלק מהקהילה שלהם. לשמחתי, רוב הזקנים המוגבלים בתפקוד אישי מטופלים כיום במסגרת הקהילה והבית.
חלק ניכר משירותי הקהילה בארץ מופעלים על ידי העמותות המקומיות למען הזקן, ארגונים ללא מטרות רווח המספקים שירותים מתוך ראייה של טובת הזקן שאינה מוכוונת רווח, במקצועיות ובדאגה אמיתית לזקן. מעמדה של הקהילה כגורם טיפול מרכזי בזקן חייב להתחזק, ונוסף על רצף השירותים הקיים כיום, להציע פתרונות חדשניים כדוגמת קהילות שיתופיות ומרכזים קהילתיים פעילים.
ואל נא נתבלבל. יום אחד, אם נזכה, גם אנחנו נהיה ותיקים. זו ההזדמנות שלנו להחזיר ולו מעט לאותם זקנים שעל כתפיהם הוקמה המדינה ולחולל שינוי חברתי מהותי באופן שבו מתייחסת החברה לזקנה.
הכותבת היא מנכ”לית שילה – עמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק בחיפה
