התלבטתי לא מעט לפני שכתבתי את הטור הזה. גם בגלל שאני מקבל את הבמה כאן ונהנה לכתוב עבור תושבי חיפה, להעלות ולהציף סוגיות שחשובות בעיני, וגם בגלל שבימים אלה מתנהלת מלחמה של ממש על דמותה של התקשורת בישראל בכלל ובחיפה בפרט. למרות הלבטים והעובדה שכנראה אקבל לא מעט ביקורת שלילית משונאי התקשורת, ראוי להעלות את הנושא הזה לדיון.
אבל לפני הכל – שיעור קצר באזרחות: כולם מסכימים כי תקשורת חופשית היא אחת מאבני היסוד לקיומה של דמוקרטיה במדינת ישראל, בין אם זו תקשורת ארצית ובין אם זו תקשורת מקומית. אמצעי התקשורת בדמוקרטיה מבוססים על הכרה בחשיבות של שתי זכויות דמוקרטיות – חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. בלי מימושן של זכויות היסוד הללו התקשורת אינה יכולה למלא את תפקידה כראוי.
הזכות העילאית והנשגבת ביותר היא חופש הביטוי ועליה מבוססת התקשורת. לכל אזרח יש אפשרות לכתוב בעיתון או בכל מדיה אחרת – מכתבים למערכת, טורי דעה או באמצעות העברת מידע עיתונאי.
הזכות השנייה היא זכות הציבור לדעת. זוהי הזכות שלנו לדרוש ולקבל מידע שיש בו אינטרס ציבורי. התקשורת חושפת עבורנו את מעללי השלטון – ברמה הארצית וברמה המקומית – ואנחנו מחליטים אחת לכמה שנים אם אנחנו מרוצים או לא ממה שראינו עד כה ונותנים את דעתנו בקלפי. בעיני, חובתם של השלטון וגם של אלה הטוענים לכתר היא לתקשר עם הציבור באמצעות אמצעי התקשורת החופשיים ולמסור דין וחשבון על מעשיהם ועל הדרך שאותה הם מתכוונים לנקוט בעתיד.
בשנים האחרונות יש מגמה מסוכנת של סימון התקשורת כאויב העם. רטוריקה בעייתית של “הם” ו”אנחנו”, הציבור אל מול התקשורת, הורידה את אמונו של הציבור בדיווחים באמצעי התקשורת השונים, וצריכת האקטואליה נמצאת בירידה מתמדת. זוהי מגמה רעה מאוד שסופה עלול להיות רע ומר עבור הדמוקרטיה בישראל.
רוצים להישאר מעודכנים?
בהקשר הארצי ראינו רפורמות ממשלתיות שגורמות לכך שלפחות אחת מחברות החדשות תיאלץ להיסגר, וגם ראינו קריסה של העיתונות הכתובה כאשר הממשלה בחרה להסיט תקציבי פרסום גדולים אל עיתון אחד ספציפי אשר חפץ ביקרו של השלטון.
בהקשר החיפאי – חובה להזהיר את הציבור מהפיכת התקשורת לאויבת של העיר. תקשורת מקומית חזקה ובריאה היא הכרח לדמוקרטיה עירונית מתפקדת. רק תקשורת מקומית חזקה יכולה להביא לידיעת הציבור את החלטות השלטון שעשויות להשפיע עליו באופן מהותי – בנייה של מגדלים מכוערים על החוף, גזל של מאות חניות, העלאת תעריפי ארנונה ועוד ועוד. דיווחים אלה מטבעם יכולים לעורר מחאה אזרחית, שלא היתה מתעוררת אלמלא תקשורת חזקה דאגה לדחוף אותה הלאה.
תקשורת מקומית חזקה יכולה לכופף גם את השלטון הריכוזי ביותר, כי (כמעט) כל פוליטיקאי, חזק ככל שיהיה, רוצה להיבחר מחדש ואינו מעוניין ביחסי ציבור שליליים. בצורה זו יכולה התקשורת לשרת את גם החלשים ביותר ברחבי העיר – הקשיש שמבקש מעקה להישען עליו ונתקל באטימות מצדם של פקידים, פעיל שכונות שמותקף פיזית ליד מקום מגוריו או רחוב ללא מוצא שלא מקבל פינוי אשפה ראוי.
בידי הפוליטיקאים שלנו נמצא המפתח לחיפה דמוקרטית וטובה יותר. אנא, אל תהפכו את התקשורת לשק החבטות שלכם. אנו זקוקים למרחב בטוח שבו ניתן להתבטא בחופשיות, לקבל במה ראויה ולקדם אג’נדה עירונית לטובת כל חיפה.
הכותב הוא פעיל פוליטי במפלגת העבודה ומועמד למועצת העיר ברשימת אוהבי חיפה של ישראל סביון
