מעטים מול רבים הם עמדו, גאים, בקומה זקופה. לא היו להם כלי נשק מתוחכמים, לא פילי מלחמה, לא רומחים מנחושת קלל. אל מול גדודי המתייוונים הם יצאו כאשר רק חצי לשונם, עטם ומקלדותיהם להם כנשק. אה, והמיקרופונים שלהם. ואיך הם השתמשו במיקרופונים, כבני אלים ממש.
אל מולם עמדו כחומה בצורה צבאות הממלכה, עזים, דורסניים. את תולדות הקרב ההוא לא תוכלו למצוא בכתבי יוסף בן מתתיהו, אבל הוא היה רוצה להיוולד מחדש רק כדי להיות נוכח בהם. יותר מהדרבי, יותר מהסופגטרון, יותר מכל פסטיגל – זו היתה הצגת חנוכה המעניינת ביותר בעיר.
המכבים שלפו הצעה, המתייוונים הסתערו עליה בחניתות. מכבי גיבור אחד העז ויצא לפני המחנה, עלה לבמה ותקף את המתייוונים על חוסר שקיפות. מכבי גיבור אחר דרש הצבעה שמית. המתייוונים שלפו את נשק יום הדין – היועצת המשפטית, שהגיעה על מרכבת המומחה, רתומה לארבעה סוסים מקציפים. המכבי כמעט ונשלח אל מחוץ לחדר, אבל הצליח לחמוק מקריאה לסדר בפעם השלישית.
הקרב הזה ארך יותר משעתיים, כמו סרט של ססיל ב. דה מיל, ואז, באמצע האקשן, הכל נפסק. המכבים והמתייוונים פתחו שולחן, הוציאו את מנות הקרב וישבו לשמוע את המבוגר האחראי שבא עם השרטוטים, עם התרשימים ועם מה שחשוב באמת.
הקרב על האור, על האש, על החיוניות ועל ההרסנות שבה הוא מיתי. בקרב התרבותי אין יוונים ומכבים – כולם סוג של מתייוונים. כולם מקבלים את התפישה ההלניסטית, האפלטונית, שאת האור מחזיקים הפילוסופים – המורים, בעלי הידע, שבאו לחלץ אותנו הבורים מחשכת המערה. כך עומד מהנדס העיר ומרצה לחברי המועצה על הארוזיה שנגרמת לחופים, על הצורך להסיר את סימוני נמל הדלק מתוכנית המתאר של הנמל, על הצורך לבנות שוברי גלים ועוד כהנה וכהנה פרטים, וחברי המועצה שומעים, לומדים ומחכימים.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל מה צורך לנו בחברי מועצה שיישבו, ישמעו ויחכימו? לדיון הזה הם היו צריכים להגיע כמומחים בעצמם, אחרת אלו כלים יש להם להשתתף בדיון שתכליתו קביעת מדיניות? הדינמיקה הזו, שבה אפשר לדון על הכל עד שמגיע המומחה ושם קץ לרוח הקרב, הופכת את עבודת המועצה למראית עין של ניהול עיר. אם אי אפשר לקרוא תיגר על ההשגות העולות מהשרטוטים ולשאול את מהנדס העיר אם הפתרונות שהוא מציע הם מיטביים, אם אין חלופות עדיפות, אם הדגשים שלו הם נכונים, ובמקרה שלא להציע חלופות כאלה – מהי ערכה של ההצבעה? הצעותיו של מהנדס העיר אכן התקבלו פה אחד. לאן נעלמה האופוזיציה? לאן נעלמה למשל חלופת האפס?
קיימת השקפה שלפיה הורתם של שני הנמלים החדשים לחופי הארץ היתה בחטא ותכליתה המקורית היתה לשבור את ועדי העובדים שהכעיסו את משרדי הממשלה. חסידי השקפה זו גם אומרים שאין בנמל החדש צורך ממשי ושהנמל הקיים יכול לספק את כל צורכי התעבורה הימית לחיפה. השקפה זו לא בוטאה בישיבה, ואף לא נרמזה. העירייה החליטה להתנגד לארבע תוכניות נמליות רעות, אבל התנגדותה היא מתונה, והתיקונים שביקשה הם חלקיים. ניתן היה לפחות להגביר את הלהבה ולנסות להשיג יותר. אבל זה גדול על הפוליטיקה העירונית כנראה.
המומחים לא תמיד צודקים. אין בעלות בלעדית על האור (וגם חברי האופוזיציה הם לא מכבים וחברי הקואליציה הם לא מתייוונים). מותר וצריך לדרוש מחברי המועצה שינהלו ויכוחים גם עם המומחים. צודקת ראש העיר עינת קליש רותם שרואה בנושאים התכנוניים קריטיים יותר מאשר עניינים פרטיקולריים כמו סעיף זה או אחר לגבי עבודת הוועדות. אנחנו זקוקים לחברי מועצה שיידעו לנווט את העיר גם בנושאים העקרוניים ולא יישבו פעורי עיניים ויהנהנו כאשר מציגים להם תשריטים ומצטטים באוזניהם סעיפים של חוזרי מנכ”ל.
