לילותיהם של אלפי חיפאים ועשרות אלפי ישראלים ישתנו לבלי היכר בחודשים הקרובים, וכנראה גם בשנים הבאות. הם יפנו לעצמם “חלונות” של שעתיים-שעתיים וחצי באמצע הלילה, יחסירו בכוונת מכוון שעות שינה יקרות, יסתובבו במהלך היום כסהרורים בעיניים טרוטות ואדומות, אבל יקפידו למשוח על שפתותיהם חיוך של אושר וסיפוק.
ישראלי אחד נבחר בדראפט של ה־NBA, והנה בן רגע זכתה קבוצת וושינגטון וויזארדס ברבבות אוהדים נלהבים, שייתכן כי רבים מהם כלל לא שמעו עליה עד לפני שבוע.
הישגו הכביר של דני אבדיה הוא הישג אישי לגמרי, אבל הליגה שאליה הוא הגיע היא הרבה מעבר לליגת כדורסל והרבה מעבר לספורט. היא גם הרבה מעבר לעסק כלכלי אדיר. ליגת ה־NBA היא ככל הנראה זירת הספורט המקצועני הפוליטית ובעלת המודעות החברתית הגדולה ביותר בעולם הספורט.
אין זה מפתיע בהתחשב בזהות שחקניה – כ־80 אחוז מהם הם שחורים שנולדו וגדלו בערים הגדולות. הם בעלי מודעות חברתית רבה כי משם באו – מה”גטו”, משכונות הקצה ומהפרברים.
אך לא תמיד היה זה כך. כאשר גדול הכדורסלנים בכל הזמנים – מייקל ג’ורדן – נשאל מדוע הוא לא נוהג להגיב לאירועים פוליטיים רגישים ולהביע בגלוי את הזדהותו הידועה עם המפלגה הדמוקרטית, הוא השיב בפשטות: “גם רפובליקנים קונים נעלי אייר ג’ורדן”. רוצה לומר: אם יש סיכוי שבדברי בעד ארחיק את אלה שנגד, עדיף שלא אומר דבר.
כוכב הליגה הבלתי מעורער כיום והשחקן הטוב בתבל לברון ג’יימס הוא ממובילי מחאת הספורטאים האמריקאים נגד אלימות המשטרה ונגד גילויי גזענות בחברה האמריקנית, שממנה סובלים בעיקר שחורים ובני מיעוטים. הוא יזם את חרם השחקנים על הנשיא דונלד טראמפ, ולא מעט בזכותו, בארבע השנים האחרונות סרבו בזו אחר זו אלופות ה־NBA להגיע לבית הלבן לצילום המסורתי עם הנשיא.
השפעתה של ה־NBA על החברה האמריקנית היא גדולה מאוד ונמשכת כבר שנים רבות. 30 המועדונים החברים בליגה תורמים בכל שנה סכומי כסף עצומים למען יוזמות חברתיות נעלות, שמטרתן הוא לצמצם את מימדי אי השוויון בחברה האמריקאית ולשפר את איכות חייהם וחינוכם של אנשי השכבות המוחלשות בחברה.
לפני כחצי שנה הקימה הנהלת הליגה קרן למען קידום האוכלוסייה השחורה בארצות הברית. כל אחד מ־30 המועדונים יתרום לקרן מיליון דולרים בכל שנה בעשור הקרוב. לצד זאת משקיעים המועדונים על דעת עצמם סכומי כסף דומים לשיפור תשתיות הספורט בעירם, ובמיוחד לשיפוץ, לשיקום ולהקמה של מגרשי כדורסל שכונתיים, בעיקר בשכונות מוחלשות. המטרה אינה לגדל את הכוכב הבא אלא פשוט להוציא את הילדים מעולם הפשע והאלימות באמצעות הספורט בכלל והכדורסל בפרט. הם נכנסים לפעולה היכן שהרשויות המקומיות נעדרות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ספורט עממי, כשהוא מתועל היטב, במקומות הנכונים ואל הקהל הנכון, יכול לחולל פלאים בקרב ילדים ובני נוער. ילדים מופנמים, חלשים וחסרי ביטחון עצמי, שלא מצאו את מקומם בחברת בני הנוער ועלולים היו להידרדר לאלימות ולפשע, מגלים בעצמם תכונות שלא ידעו שחבויות בהם. למשל מנהיגות, למשל נחישות, למשל יכולת לשיתוף פעולה, להתחשבות בזולת, למחשבה קבוצתית ולדאגה לחלש.
הספורט יכול לעשות דברים כאלה, אבל לשם כך יש להנגיש את הספורט העממי בכלל ואת זה הקבוצתי בפרט לכמה שיותר בני נוער וילדים. מגרשי כדורסל וקט סל שכונתיים הם הדרך הקלה והזולה ביותר לעשות זאת. לא צריך הרבה יותר ממגרש, סל וכדור כדי להתחיל לשחק. ההתארגנות לקבוצות תגיע כבר מעצמה.
לאחרונה חנכה עיריית חיפה מגרש כדורסל שכונתי חדש, צבעוני מאוד ומאיר עיניים בלב שכונת הדר, מעל לשוק. במשך שנים עמד המגרש הזה נטוש ובעזובה מטונפת. במסגרת התוכנית להתחדשות עירונית במתחם סירקין סומן המגרש כיעד לשיקום. אמנם לא כמגרש כדורסל אלא דווקא כמעין רחבה פתוחה, אבל זה כבר לא משנה.
מכיוון שלנו אין מועדוני ספורט עירוניים עשירים כמו מעבר לים, על העירייה ועל גופים פרטיים המעוניינים בכך להרים את הכפפה ולהקים ולפתח מגרשים כאלה ודומים להם בכל שכונה בעיר. זה יעלה כסף רב אבל המטרה היא נעלה – לחנך את בני הנוער לתחרותיות בריאה, לכושר גופני, לכיבוד חוקי המשחק ולאהבת הכדורסל.
מי יודע, אולי בעוד עשור או אף פחות יצמח כאן אצלנו באחת מהשכונות בחיפה נציגנו הבא בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
חתול
חתול