על תזונה ופוריות: כל מה שאתן צריכות לדעת

מאת: אלינור שחר, דיאטנית קלינית בקריית בריאות זבולון ובמרפאות כללית בקריות

כ-8-13% מהנשים בגיל הפוריות (12-45) מאובחנות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, כאשר יש כנראה עוד רבות שלא מאובחנות, בעיקר בגיל ההתבגרות. זוהי ההפרעה האנדוקרינית השכיחה ביותר בגיל הפוריות.

אבחון של התסמונת נעשה על ידי רופא נשים, אשר בודק המצאות של לפחות 2 מתוך שלושת המאפיינים הבאים (הקריטריונים של רוטרדם, הולנד 2003):

1. חוסר ביוץ או ביוץ נדיר ומועט

2. היפראנדרוגוניזם –ביוכימיה: רמות מוגברות של Testosterone ‏Total ו-Androstenedione אינדקס אנדרוגני מוגבר (Free Androgen Index, FAI).) וסימנים קליניים שכוללים: שיעור יתר, התקרחות במבנה לא מאפיין נשים, אקנה.

3. הימצאות של לפחות 12 זקיקים בגודל 2-9 מ"מ באחת מהשחלות, ו/או נפח שחלה מוגבר (מעל 10 מ"מ)- בUS.

קיומה של התסמונת משפיע על כל המצב ההורמונלי בגוף האישה, ולכן גורם לתסמינים הקשורים לכך וכמו כן מעלה גורמי סיכון מטאבוליים ואנדוקרינולוגים. הטיפול כולל טיפול בתסמינים וכמו כן לגורמי הסיכון שנובעים מהתסמונת: סוכרת, בעיות פריון, מחלות קרדיו', יל"ד, השמנה.

מטרות הטיפול

טיפול בתסמינים כתוצאה מאנדרוגנים גבוהים (שיעור יתר, אקנה, איבוד שיער קדמי), טיפול בתסמינים מטבוליים, הפחתת הסיכון לסוכרת ומחלות לב וכלי דם, מניעת שגשוג רירית הרחם (אנדומטריום) וקרצינומה כתוצאה מהעדר ביוצים כרוני, השראת ביוץ לאלו שמעוניינות בהריון, אמצעי מניעה לנשים שלא מעוניינות בהריון. האמצעים לטיפול בתסמונת הם טיפול תרופתי, טיפול כירורגי (בריאטרי) ושינוי באורח החיים.

למרות שעמידות לאינסולין איננה כלולה כאחד מהקריטריונים לאבחנה, היא מצב פתולוגי מרכזי בנשים עם pcos. בכ-50% מהנשים עם התסמונת, תהיה תנגודת לאינסולין, בין אם הן רזות או בהשמנה. ב80% מהנשים עם התסמונת, וגם עם השמנה (היפראינסולינמיה מפצה) תהיה תנגודת לאינסולין. במחקרים נראה כי תזונה נכונה בשילוב פעילות גופנית מפחיתה את ההתנגדות לאינסולין, מורידה את רמות הסוכר, ומסייעת בירידה במשקל.

מאחר והסיכוי לנשים עם התסמונת להיות בעלות משקל עודף או השמנה הוא גבוה יותר, ישנה חשיבות רבה לטיפול בנושא, ולא רבות מהנשים מודעות לכך, שעצם הירידה במשקל מסייעת מאוד לשיפור בכל התסמינים שגורמת תסמונת השחלות הפוליציסטיות.

השמנה קיימת בכ- 50% מהנשים עם PCOS. עודף המשקל מחמיר את רמות האינסולין הגבוהות וכתוצאה מכך את ההפרעה ההורמונלית הבסיסית ואת ייצור האנדרוגנים- הורמונים גבריים- אצל האישה, מה שגורם למצב של חוסר פוריות. אצל נשים רבות ( כ-70%) עם PCOS, הפיתרון הוא טבעי לחלוטין. במחקרים נראה כי מספיקה ירידה של 5%-10% מהמשקל על מנת לשפר את תדירות הביוצים, שיעורי ההשרשה, בנוסף, להפחית שיעור ההפלות, ההיפרליפידמיה, ההיפרגליקמיה והתנגודת לאינסולין באותן נשים. ירידה במשקל עוזרת להפחית גם את רמות האנדרוגנים ( הורמונים גבריים), ולכן גם שיפור בשיעור היתר והאקנה.

בנוסף לירידה במשקל, מניעת עלייה במשקל חשובה במיוחד ב-PCOS מאחר ושכיחות ההשמנה ועודף המשקל בקרב נשים אלו גבוהה מהשכיחות באוכלוסייה הכללית ב 30%.

יש הרבה דיאטות שנחקרות בנושא, העיקריות שבהן: דיאטה ים תיכונית, דיאטה דלת פחמימה (כ 40% פחמימה, 30% חלבון) , דיאטה עם אינדקס גליקמי נמוך, דיאטה עשירה בשומן חד בלתי רווי ( 17% מתוך 33% שומן בדיאטה), אבל בשורה התחתונה, לאישה עם עודף משקל או השמנה, עצם הירידה במשקל, היה הנתון הכי חשוב, אשר שיפר את כל הביטויים של PCOS ללא קשר להרכב הדיאטה.

ומה עם אישה עם התסמונת היא בעלת משקל תקין או רזה? בשנת 2013 פורסם מחקר ישראלי מאת פרופ' אורן פרוי ופרופ' דניאלה יעקוביביץ', אשר מצא כי בנשים עם שחלות פוליציסטיות קיימת הפרעה בשעון הביולוגי, שמשפיעה על ההפרשה ההורמונלית, ולכן שינוי כמות האכילה על ידי תזמון ארוחות מחזיר את השעון הביולוגי לתפקוד תקין, משפר את הרגישות לאינסולין ואת ההפרשה ההורמונלית המשובשת. הם מצאו כי ארוחת בוקר גדולה, צהרים בינונית וערב קטנה עוזרת לאיזון הורמונלי, ביוץ ופוריות.

שילוב של פעילות גופנית במשך לפחות 150 דקות שבועיות, המשלבת אימוני אירובי וכוח, על פי המלצת משרד הבריאות, תורמת להורדת התנגודת לאינסולין ושיפור בתסמינים.

בשילוב עם דיאטה מותאמת ופעילות גופנית, תוספי תזונה יכולים גם הם להועיל לתסמינים ולפוריות. חלק מהתוספים הנחקרים בנושא הם: אומגה 3, ויטמין D, אינוזיטול (ויטמין B8), אבץ, מגנזיום, B12. ההמלצה היא להתאים את התוספים באופן מקצועי ואישי, בעת הצורך.

שינוי אורח החיים והרגלי הפעילות לא מספיק מדובר בהקשר לתסמונת השחלות הפוליציסטיות. נשים צריכות לדעת עד כמה השינוי באורח החיים יכול להועיל ולשפר את התסמינים בתסמונת.

חשוב להתאים את הדיאטה לאישה באופן אישי על פי ההיסטוריה הרפואית שלה ובדיקות הדם, העדפותיה הקולינריות, סדר היום שלה, מטרותיה והמשקל שלה.