הקיץ הזה הפתיע. בדרך כלל בתקופת בין המצעדים – בין חודש הגאווה ביוני שבו מתקיימים אירועי הגאווה והמצעדים בתל אביב ובחיפה לבין מצעד הגאווה בירושלים בתחילת אוגוסט – הגזרה הגאה שקטה. התיירים נודדים מערבה לפרייד בלונדון ובברצלונה, האקטיביסטים והסטודנטים חוזרים לקמפוסים, פקידי העירייה שבים למזגנים ומתכננים את ימי החופשה השנתיים בחודשי הקיץ, וכולם ביחד מתרגשים לקראת עונת המלפפונים.
השנה השוק הקהילתי שוקק חיים ונראה שלא יהיה שקט, בייחוד כשמחוץ לבועה הגאה לא חסרות סיבות כלליות למחאות, אולי אפילו לעוד הפגנות ומצעדים. ואם לא מצד האזרחים, נראה שהבשילו כל התנאים למבצע סוף עונה סובב אל־אקצא או איזו מלחמונת זריזה להסית ולהסיט שוב את הציבור מהצוללות ומהסיגרים של ביבי, או מהגלידה או מריהוט הגן או מהבן המאוד סטרייט של שרה. מרוב פרשיות ועניינים כבר קשה לעקוב אחרי סדרת הביבי-דרמה של בית המלוכה. אולי הפעם הם דווקא יפתיעו ויחכו עם סבב הלחימה הבא לסוף העונה, ובמקום מגבות, עפיפונים וכדורי ים נקבל צרורות של מתנות לחגים. אבל רק אם אפשר, לא בראש השנה כי זה יהרוס לי את יום ההולדת. מלחמה בהפתעה ביום כיפור זה באמת פאסה ונדוש, ובסוכות כבר יש סיכוי לגשם ולחטוף מהדתיים שישנים בסוכה ויושבים לקואליציה על הראש.
בדרך כלל קל לשבת על קפה קר במסדה ולצקצק עם הפרלמנט המקומי על ענייני דיומא ועל צרות הקהילה שקרו לאחרונה בצדו השני של הכרמל ודרומה משם, להישאר אדישים וציניים כלפי הכל או לדמיין שהדברים לא נוגעים לנו כלל ושכאן הכל בסדר טודו בום. הרי את מי מעניין בכלל לאמץ כאן ילדים, באזור מוכה בזיהום, במדרכות מטונפות ובבריחת צעירים? זה עניין רק של ההומואים התל אביבים, ובכלל, הארגונים הגאים הגדולים ובג”צ על זה. מי רוצה להתפלל באל־אקצא עם כל הבלגן? אצלנו באסתיקלאל המוסלמים הם ערבים טובים שלא עושים בעיות. נו, אתם יודעים, דו קיום, חיפה, חומוס, ובכלל, צה”ל ומג”ב על זה. מי נותן/ת לבת הקטנה שלו/ה להיכנס לבד לים בחוף לא מוכרז? בדדו או בסטודנטים זה לא היה קורה. יש מצילים, יש מודעות, יש שלטים, ובכלל הכל בסדר, רמב”ם על זה, אפשר לחשוב כאילו מישהו סטרייט מעולם לא מת מאבחון שגוי, מטביעה או סתם מסרטן. כאילו שהשטן כל כך משועמם וחסרה לו עבודה שהוא התחיל לרדוף להט”בים.
אפילו שהשחיתו את הפוסטרים של מצעד הגאווה החיפאי לפני שנתיים בנוה שאנן ובעוד כמה מקומות בחיפה, נשארנו אדישים יחסית בהנחה שזה עוד תעלול של אנרכיסטים רדיקלים בקהילה נגד העירייה או ילדים שובבים מהשכונה הדתית שרוכבים על הגל ורוצים לזכות בכמה דקות תהילה. גם כאשר ט’, בחור צעיר ומוכר למשטרה שגר סמוך לבתי העסק במסדה, תלש וקרע את דגלי הגאווה בשכונה במסיבת הגאווה בחודש שעבר, חשבנו שזה סתם מקריות. אולי הוא לא אהב את טכניקת החיזוק והקשירה? אז קראנו לדודה שלו שתסביר לו בנעימים שככה לא מתנהגים במסדה ושיבקש יפה סליחה, למרות שלהגנתו הוא טען שהוריד את התפאורה הציבורית כי לא אכפת לו דגלים אבל “לא כאלה דגלים”, וחבל שהוא התבייש לומר ליד המשפחה שלו את המילים המפורשות “דגלים של הומואים”, כי ההבדלים בין דגלי פלסטין, ישראל והגאווה לא תמיד ברורים לכולם.
אבל כשמיסטר ט’ וחברו לפשע החליטו גם לחדור לפנות בוקר אחד בשבוע שעבר לחצר הבניין של קפה פאזל בלי רשות, לגנוב רכוש פרטי ולפגוע במערכת האבטחה של העסק, נגמרה לנו הסובלנות והסבלנות. פנינו לרשות העירונית והוגשה תלונה במשטרה. כנראה אין מקריות ויש קשר הדוק בין הנוכחות הגאה שמפריעה לכמה אורחים לא קרואים בשכונה שמאופיינים בעבריינות רחוב קלה והצקות נגדנו. חווינו זאת בעבר בקפה ביאליק ולא ייחסנו לזה חשיבות, ואנו חווים זאת גם כיום משכנינו הקרובים, שכנראה עדיין חושבים שלהט”בים הם פחות נחשבים, חלשים או פחדנים ויכולים לשמש מטרה נוחה לפשעיהם.
אחת מהאקטיביסטיות הרדיקליות המהוללות בחיפה טענה פעם שהיא לא תצעד במצעד הגאווה המקומי אם הוא יעבור בשכונות ערביות. כשצעדנו בין גן בנימין בהדר לרחוב הנמל בעיר התחתית היא מימשה את איומה, לבדה. הטענה שלה היתה שנעצבן את הציבור הערבי החיפאי, ובעקיפין הם עלולים לפרוק את הזעם שלהם על הלהט”בים הערבים הצעירים שעדיין חיים בארון בקרבתם ולגרום לפגיעה בהם על לא עוול בכפם – דבר שעלול להתפשט לכל אזור הצפון. לבי עם הלהט”בים הערבים שחיים בחושך מצרים של ימי הביניים, אבל המסקנה ממאורעות הקיץ כולם היא שכנראה עם מילים יפות ועם הבטחות של פוליטיקאים (כמו גם עם חלומות של אקטיביסטים יפי נפש) לא הולכים לבנק לקבל פיצויים על נזקים ובטח שלא נחזיר את המתים הגאים, ולא משנה אם מדברים יפה בעברית, בערבית, ברוסית, ביידיש או אפילו באנגלית. במציאות של המזרח התיכון, שכאילו מתקדם ומתחדש, כנראה שמבינים רק כוח. עוצמה קהילתית ציבורית נבנית גם בהפגנות, באירועים ובעיקר במצעדים גדולים, ולאו דווקא באזורים הנוחים למפיקים.
***
מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים יתקיים במרכז העיר ביום חמישי, 3 באוגוסט, מהשעה 16:30. פייסבוק: “הבית הפתוח בירושלים”.
הכותב הוא ממובילי הקהילה הגאה והבעלים של קפה פאזל
