ברשותכם אפתח בשאלה: כמה הסלון שלכם דומה לג’ימבורי מ-1 ועד לגבות מהאורחים תשלום בכניסה? אני שואל כי פעם הסלון היה מרכז החיים עבורי. שם הייתי חולץ נעליים בחופשיות ומשתרע על הספה מול 60 אינץ’ של “חדשות הספורט”. שם הייתי מנמנם בצהרי היום אחרי שאכלתי ארוחת מלכים על שולחן הקפה הקטן. שם הייתי מבלה עם אשתי מול סרט טוב והיינו שותים בקבוק יין בלי לפחוד מכתמים. שם הייתי משחק עם הכלבה עד שהיא היתה מתעייפת או נכנסת חזק מדי בקיר. בחורפים הקשים הסלון שימש לי מקום מפלט עם שמיכת צמר מפנקת ועם תה חם. בקיץ רבצתי על כורסת הטלוויזיה עם תחתוני חופש ועם גלידה ביד. אבל כל זה היה פעם, כשהייתי רווק או נשוי בלי ילדים.
היום אני חוזר הביתה לג’ימבורי. הסלון שלי הפך למשחקייה אחת גדולה עם משטחי פעילות במגוון צבעים, פאזלים מיוחדים לרצפה במבחר דרגות קושי, הליכונים לזחילה, להליכה, לריצה ולדילוג, קוביות מפוזרות כמו שדה מוקשים, צעצועים מנגנים מתחת לכל כרית, אביזרי בטיחות על כל ידית, מנעולים על כל שלט, חומרי בידוד על כל פינה חדה וכלבה אחת שהלכה לאיבוד בתוך בריכת כדורים שנמצאת באוהל ורוד של נסיכות.
פעם, לפני זמן לא רב, כשהקטנה היתה פעוטה, כל הבלגן היה מתרכז בתוך לול אחד, ועוד היה אפשר לשבת בסלון כשהיא הלכה לישון. היום לוקח לי שעה וחצי רק לסדר את הג’ימבורי בחזרה לקופסאות, וגם אז נשאר לי חצי סלון לריב עליו עם הכלבה (כי אוהל הנסיכות התקפל למשך הלילה). אז אחרי כל המקלחות, הניקיונות, ההרדמות וההרמות אני מוצא את עצמי יושב עם האשה בספה של השתיים, מפנטזים על גלידה ומנסים לשכנע האחד את השנייה שתורה לקום, אבל שנינו יודעים שמכאן קמים רק לחדר השינה. אז אנחנו מסתפקים בחטיף שהקטנה השאירה מאחור בתוך מגירת הסתרים של שולחן קפה ומנסים לשמור על עיניים פקוחות מול גיא פינס.
הסלון הוא כבר לא סלון אלא סתם אזור ביניים ליד המטבח, שגם הוא הפך לסוג של חדר בריחה עם כל אביזרי הבטיחות. למצוא את הפח הפך לחידת חמיצר, ואם פעם הייתי מדלג למקרר בכל הזדמנות, היום אין לי חשק לפתוח אותו כי בטוח ייפול לי איזה מגנט צעצוע על הרגל.
הדירה הצנועה שלנו יכולה להיות מקוטלגת איפשהו בין גן ילדים לבין פארק שעשועים לבין פינת ליטוף. לפעמים אני עוצר בכניסה לבית ומנסה לנחש לאיזה שלב הגעתי רק לפי הרעשים הבוקעים מבפנים. אם זה בכי מפונק – זה זמן ההחתלות, אם זה בכי עצבני – זה זמן האוכל, אם זה צחוק מתגלגל – זה זמן המשחקים, אם זה צחוק מרושע – זה זמן ההצקות לכלבה, ואם יש דממה אני נכנס הביתה בריצה כדי לא לפספס נשיקה לפני השינה.
פעם היינו מארחים בסלון בספונטניות. היום אנחנו צריכים להזמין מנקה וחברת הובלות יום לפני כדי שיכינו את הסלון למקום שאפשר לארח ולהתארח בו בלי להיפצע. פעם היינו עושים סקס על הספה, היום אנחנו עושים בעיקר שואב אבק. פעם היינו מחברים את הטלוויזיה למחשב ונופלים על מרתון סדרות, היום אנחנו מעבירים אותה למצב שקט כל חמש דקות כי כמה אפשר לשמוע את השירים בערוץ הופ ילדות ישראלית?
שלמה ארצי שר “גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת”. כנראה שהוא שכח מה זה לגור עם ילדים קטנים, כי במציאות זה “אבא יוצא מהסלון לקפוץ מהמרפסת”.
