הבעיה האמיתית עם המגלומניה היא שהיא מתגלית במלואה רק לאחר שהאוחז בה כבר הגיע לעמדת השפעה רבה, בדרך כלל למנהיגות עצמה. רק אז, כשהוא (או היא) נמצא כבר בעמדת כוח ושליטה ויכול להנחית הוראות, הנחיות או פקודות כלפי פקידים או גנרלים – רק אז מתגלית גם הסכנה הממשית שבמגלומניה – תאוות כוח בלתי נשלטת.
ההיסטוריה עמוסה במנהיגים בעלי שגעון גדלות ושכרון כוח. שילוב קטלני שכזה הוא מתכון בדוק לאסון, ואמנם, ההיסטוריה יודעת לספר גם על שלל טרגדיות שהחלו בהתגרויות פרובוקטיביות קטנות של מנהיגים עם שגעון גדלות שגררו עימם את כל עמם להרפתקאות מיותרות שהסתיימו במלחמות עקובות מדם, אלימות, ביזה, התעללות ואף רצח המוני.
המנהיג המגלומן משוכנע תמיד בצדקת דרכו. הוא אינו חש צורך להתנצל על המחיר הכבד שמשלם עמו, ולבטח שאינו מתנצל על המחיר שמשלמים עמים אחרים. לדידו, המלחמה והאלימות הן מחיר נסבל שאפשר לשאת בדרך אל המטרה. לפעמים הן המטרה עצמה. המטרה, לשיטתו, היא תמיד נעלה, תמיד הכרחית, תמיד לא אפשרית לדחייה או ביטול. ואין זה משנה אם המטרה היא הרחבת גבולות, סיפוח שטחים, חיסול אויבים או סתם ביסוס שלטון. לעולם תימצא עילה "לגיטימית" לפתוח במלחמה ולעולם יימצאו שלל תירוצים "הגיוניים" להמשיך בה.
כי מגלומן לעולם יהיה גם בריון. אפילו אם הוא חנוט בחליפה ועונב עניבה ומדבר בנימוס וברוגע. כי כפי שהפטריוטיות היא מפלטו של הנבל, כך המהוגנות היא תחפושתו של הבריון. והמגלומן הוא גם בריון וגם נבל.
מאמצי המערב למנוע את פלישת רוסיה לאוקראינה כשלו. הנשיא האמריקני ביידן הכריז על הטלת סנקציות כלכליות חמורות על הרוסים במטרה להניא את פוטין מביצוע צעדים נוספים קדימה, אך לא ברור אם ועד כמה מהלכים אלה ינחלו הצלחה.
כי מגלומן שהוא גם בריון אשר הציב לעצמו יעד ונחוש להשיגו – לא נרתע בדרך כלל משלל איומים או אזהרות שמפנים לעברו. ההיסטוריה נוטה לשכוח מנהיגים שעסקו בניהול, אבל היא זוכרת לעד מנהיגים שהיו כובשים. גם אם הביאו אסון על עמם. המטרה, כאמור, מקדשת את האמצעים ולא אחד כמו ולדימיר פוטין ירצה להיזכר בהיסטוריה של עמו כמי ששלט במדינה במשך שלושה ואולי ארבעה עשורים (הוא עדיין צעיר למדי וזוכה לפופולריות רבה בארצו וככל הנראה ימשיך בתפקידו עד יום מותו או קרוב לכך), וכל מה שעשה היא לנהל את כלכלתה המקרטעת. הוא לא רוצה להיות "מנהל". הוא רוצה להיות מצביא, להיות כובש. את אירופה הוא אינו יכול ואינו מעונין לכבוש, ומרבית המדינות שהשתחררו מעולה של ברית המועצות כבר התבססו כלכלית ומדינית והן מדינות דמוקרטיות יציבות וחסונות, שאין להן כל רצון וכל כוונה לשוב אל חיקה הקפוא של ברית המועצות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אוקראינה חלשה מדי, תלותית, יש בה מיעוט פרו רוסי גדול מאוד ומשטרהּ אינו יציב, ולכן היא טרף קל למעצמה צבאית אדירה כמו רוסיה ולשליט מגלומן חסר עכבות.
לא מעט מעולי ברית המועצות לשעבר הם יוצאי אוקראינה. רבים מהם עלו בגל העלייה הגדול של שנות ה-90. כמה מהם התיישבו בחיפה. ייתכן שיש להם עדיין בני משפחה וקרובים במולדתם. איני מקנא בהם. ליבם בוודאי כבד. לא משנה כמה שנים אדם גר במדינה חדשה, מתאזרח בה, מקים בה משפחה, מגדל בה ילדים, מתפרנס, חי. לעולם הוא יהיה חלק מן המולדת שעזב מאחור. לעולם יהיו צרותיה במקצת גם צרותיו שלו.
מגלומנים אינם עוסקים בצרותיו של האחר. יש להם די צרות משלהם. האחר הוא המכשיר שבאמצעותו פותר המגלומן את הצרות שלו-עצמו.
בכלל, הנטייה הזו להשתמש באחרים, כדי לחמוק מאחריות היא נטייה די שחוקה בקרב מנהיגים, לא רק מגלומנים. זו שיטה נוחה למדי. לא בכדי הומצא הביטוי "להאשים את הש"ג". בישראל, התחמקות מאחריות היא לא רק נורמה. היא תרבות של ממש.
כמו להאשים את הפרקליטות בתפירת תיקים במקום להתמודד עם אישומים, למשל.
או כמו להאשים את ראש העיר הקודם בכל מחדלייך, למשל.
