שם: ד"ר אורלי גולדשטיק
התמחות ותפקיד: רופאת נשים ומנהלת המרפאה המקצועית של כללית ביקנעם.
מצב משפחתי: בת 54, נשואה ליואב מזה 32 שנה ואמא לשלושה ילדים.
מגורים: קרית טבעון.
התחלת עבודה בכללית: "בשנת 2002".
למה בחרת להיות רופאה? "אמא שלי מספרת שמאז שהייתי ילדה קטנה רציתי להיות רופאה. התחלתי ללמוד רפואה מיד לאחר השירות הצבאי והבחירה הייתה להיות רופאת נשים, מאחר וזה תחום שהוא מאוד מגוון. יש בו הכל מהכול מרפואה פנימית ועד כירורגיה. אבחון, תחומי טיפול, אונקולוגיה, וכן חינוך למניעת מחלות מין, אמצעי מניעה, גילוי מוקדם, אורח חיים בריא ועוד".
ספרי על העבודה היומיומית שלך: "כמנהלת מרפאה אני אחראית על כל הפעילות במרפאה המקצועית ביקנעם. יש לי 16 רופאים במרפאה בכל מיני תחומים והתפקיד שלי הוא לוודא שהמרפאה מתנהלת כראוי, שהאיכות הרפואית והשירות שניתנים הם מצוינים. שהאנשים מרוצים ושאנחנו כמרפאה מגיעים למטרות שלנו ונותנים טיפול מצוין לאנשי הסביבה בכל הגילאים. מבחינת העבודה שלי כגניקולוגית, יש לי מטופלות בכל הגילאים – תינוקות, ילדים, נערות, נשים ונשים בוגרות. אני עוסקת בגינקולוגיה של ילדות ומתבגרות ומקבלת אותן לבדיקות שגרתיות, רפואה מונעת, מעקבי הריון, אמצעי מניעה ועוד".
ממה את הכי נהנית בעבודה? "מלדבר עם אנשים – עם המטופלות שלי. החלק הכי כיף בעבודה זה השיחות, השיחות עם הנשים בהן אני מטפלת. בחלקן אני מטפלת כבר 20 שנה ואני נהנית מזה. כמו כן, לעשות בדיקה שהיא מאוד עדינה ומכילה ושהמטופלת יוצאת בהרגשה טובה. היום יש לא מעט טענות כנגד גניקולוגים ולפעמים זו חוויה מתקנת. זה עושה לי טוב".
איך עובדים בקורונה? "המשכנו לעבוד בתקופת הקורונה כרגיל והמרפאות לא נסגרו. להיפך, בגל הראשון היה עומס גדול יותר ובעיקר מאחר וחלק מאנשי הצוות שעובדים גם ברפואה בקהילה וגם בבתי החולים, היו צריכים לתת יותר משמרות בבתי החולים. כרגע עדיין יש עומסים מאוד גדולים, אפילו יותר ממה שאנחנו זוכרים מתקופת טרום הקורונה. מרבית חולי הקורונה לא אושפזו ועשרות אלפי חולים טופלו ועדיין מטופלים על ידי צוותים של מרפאות הקהילה. זה כמובן הגדיל מאוד את העומס על צוותי המרפאות. ברמה האישית דואגים להתמגן ולהתחסן. ולעודד את הסובבים שלנו להתחסן".
מה המוטו שלך בעבודה? "לעשות טוב".
רוצים להישאר מעודכנים?
את לוקחת את העבודה הביתה? "לפעמים. למרות שאני משתדלת לעשות את ההפרדה כי אני חושבת שזה חשוב למשפחה שלי וזה גם חשוב בשבילי. כמובן שיש את הדברים הרגשיים שמלווים אותי גם בשעות סיום העבודה. אירועים קשים או לחילופין טובים, בשורה לא טובה שאני צריכה לבשר למטופלת או דברים ברמה הניהולית, מזה לא ניתן להתנתק".
הפציינט המקומי: "יש לנו מגוון גדול של מטופלים שמגיעים אלינו מהאזור שלנו ומאזורים מרוחקים יותר ואנחנו משתדלים לתת לכולם את השירות הטוב ביותר. לא פעם אנחנו מקבלים מכתבי תודה וכל מכתב תודה נותן לנו רוח גבית להמשיך לעבוד ולעשות דברים טובים גם בהמשך".
העצמה נשית: "תחום רפואת הנשים הוא תחום נשי יותר וניתן לראות שכיום גם בבית הספר לרפואה יש יותר סטודנטיות מאשר סטודנטים ונשים מתחילות לקחת בו חלק משמעותי. בכלל בכללית, לא מעט מהדרג הניהולי הן נשים ואפילו המנכ"לית שלנו היא אישה. אני לא מרגישה שיש תקרת זכוכית בגלל שאני אישה".
תחביבים: "אני אוהבת לקרוא, לאפות עוגות ולבלות עם המשפחה בארץ ובחו"ל".
מה את מאחלת לעצמך בעוד עשרים שנה? "להמשיך לעסוק ברפואה, אפילו חלקית. להתפתח בכיוונים של ניהול וחינוך, שמאוד מעניינים אותי“.
