בין המראות הנוראיים מערי אוקראינה החרבות, בין מיליוני הפליטים הצובאים על שערי המדינות השכנות, בין אלפי ההרוגים ומראות ההפגזות, בין קריאותיו הנואשות של הנשיא האוקראיני לרחמי העולם ולסיוע ובין התהיות העולמיות על כוונותיו האמיתיות של פוטין ועל המתחולל בנפשו בימים אלה, נדחקה מעט אל השוליים אחת הסוגיות המעניינות והחשובות ביותר לטעמי במציאות זו, והיא שאלת עתידה של רוסיה.
מאז פרצה המלחמה האיומה בין רוסיה לאוקראינה נטשו רבבות צעירים רוסים את מולדתם ללא כוונה לשוב אליה בעתיד הנראה לעין. בעיתון "הארץ" פורסם השבוע, כי רבים מהם הגיעו לארמניה ומשתכנים בה באופן זמני כתחנת מעבר. אחרים הגיעו למדינות שונות באירופה. ארמניה כשלעצמה אינה מעניינת אותם. המערב מעניין אותם הרבה יותר. אבל כדי להגר אל המערב, צריך כסף, כרטיס אשראי וחשבון בנק פעיל. וברוסיה של היום, תחת הסנקציות והחרמות הבינלאומיים המושתים עליה – חשבונות הבנקים וכרטיסי האשראי הרוסיים מוחרמים בכל רחבי העולם ואי אפשר לעשות בהם כל שימוש. גם לא במטבע הרוסי. אחת המדינות הבודדות בעולם שמכבדת עדיין כרטיסי אשראי רוסיים ומאפשרת גישה חופשית אל האינטרנט ואל העולם היא ארמניה. לכן הם שם, מעבירים את זמנם בבתי הקפה מול המחשב והטלפון החכם, וממתינים. הם ממתינים להזדמנויות חדשות שייפתחו להם, למדינות שיבינו את הפוטנציאל ויציעו להם בית, עבודה וחיים חדשים.
הם בשנות ה-20 לחייהם, עירוניים מובהקים, משכילים, סקרנים ודעתנים. הם אנשי מחשבים, הייטק ויצרני תוכן. חייהם נטועים עמוק-עמוק באינטרנט, בתקשורת וברשתות החברתיות. ברוסיה חיו חיים טובים: הייתה להם עבודה טובה, הכנסה גבוהה, דירה יפה במוסקבה או בסנט פטרבורג, איכות חיים. הם חיים את העולם הגלובלי, מייצרים מידע וניזונים ממנו.
צעירים אלה נולדו לאחר קריסת ברית המועצות ומסך הברזל. שלא כהוריהם, מעולם לא חיו תחת אימת "האח הגדול". הם בני דור המילניאלס ודומים לאחיהם במערב. כמותם, גם הם רוצים ללמוד, לראות עולם, להכיר אנשים, להבין. הם מאמינים בערכים ליברליים – בכבוד האדם, בחירות, בשוויון. הם מאמינים, כי בהידברות ובכבוד הדדי אפשר לפתור סכסוכים בהצלחה רבה יותר מאשר באמצעות שימוש באלימות. הם מאמינים באמת ובחשיבותה ובזים לשקרים ול"אמיתות אלטרנטיביות" מבית היוצר של ולדימיר פוטין ודומיו. והם אינם יכולים לסבול עוד את הנעשה במדינתם. הם מתעבים את הלאומנות, את הגסות, את הכוחניות, את תרבות השקר, סתימת הפיות ורדיפת האזרחים. לכן עזבו את רוסיה, ואינם יודעים אם ומתי ישובו אליה. עימם עוזבת גם שכבת האינטליגנציה הוותיקה יותר של רוסיה. אינטלקטואלים אינם יכולים להשלים עם סתימת פיות.
רוסיה הולכת ומאבדת את טובי בניה ובנותיה. אלפים מהם, כך למדנו השבוע, גויסו למערכה הצבאית באוקראינה ומצאו בה את מותם. מספר המתים האמיתי אינו ידוע. ספק אם אי פעם ייוודע. אבל המערכה עודה בעיצומה ומאות או אלפי חיילים רוסים נוספים ייהרגו בה גם הם. הצעירים האחרים, אלה שאינם מגויסים, נמלטים ממנה כל עוד הם יכולים.
אבל לא רק צעירים רוסיה של פוטין מאבדת, אלא גם את השרידים האחרונים של הדמוקרטיה המועטה שעוד הייתה בה. אין דמוקרטיה בלי חירות, אין דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית, אין דמוקרטיה בלי אמון הציבור בממשל ובמוסדות המדינה. רוסיה של פוטין אינה מדינה המבוססת על אמון אלא על הפחדה, אימה וטרור.
רוצים להישאר מעודכנים?
בשוך הקרבות, כשהאוקראינים יחלו בשיקום מדינתם מהריסותיה, וברוסיה ילקקו את פצעי המלחמה ויביאו את המתים לקבורה, יצטרך העולם החופשי למצוא פתרון למיליוני פליטים אוקראינים ולרבבות פליטים מרצון רוסים. אלה וגם אלה יחפשו בית, פרנסה וחיים חדשים.
ישראל מדינה קטנה, מרובת בעיות ודאגות, עמוסה בפוביות ותסביכי רדיפה ומקמצת מאוד במתן אשרות שהייה למי שאינו יהודי.
ועם כל זאת, חיפה יכולה להרים את הכפפה. אנו מתגאים בהיותנו בירת ההייטק של ישראל. כבר עשרות שנים שחברות ענק כמו מייקרוסופט, אינטל, IBM, גוגל ועוד יושבות במת"מ ומשנות את האופן שבו אנו רואים את העולם. חברות אלה יכולות לקלוט לפחות כמה מאות מן הצעירים האיכותיים הללו ולו לפרק זמן מוגבל של שנתיים-שלוש. אפשר יהיה לסדר זאת מול משרד הפנים. אלה הם יחסי ציבור מעולים לעיר אבל זו בעיקר הושטת יד למי שבחר בערכים על חשבון חיי נוחות.
