הייתי בקרית אליעזר ב-0:1 על מכבי רמת עמידר שהביא למכבי את האליפות הראשונה ב-1984. הייתי בקרית חיים ב-1:5 על הפועל כפר סבא שהביא את האליפות השנייה ב-1985. הייתי ב-0:5 על מכבי תל אביב ב-1994 שקבע עוד לפני הפלייאוף שמכבי תזכה באליפות היסטורית ללא הפסד. הייתי בניצחון הגדול 2:3 על פ.ס.ז' בגביע המחזיקות, בשלושת המשחקים בשלב הבתים של ליגת האלופות ב-2012 שנערכו באיצטדיון רמת גן, במשחקי אליפות ובמשחקי גמר גביע. וככזה, אני יכול לקבוע בוודאות: הניצחון על הכוכב האדום בלגרד היה המשחק הכי גדול והכי מוטרף והכי שלם והכי הכי שהייתי בו.
מכבי נתנה אתמול משחק של קבוצת כדורגל מצוינת. אמנם הקבוצה של ברק בכר היא לא ריאל מדריד, ליברפול או מנצ'סטר סיטי, אבל התצוגה מול הכוכב לא היתה מביישת שום קבוצה שתשובץ בדרג השני של הצ'מפיונס ליג. כל המערכים דפקו, ולמעט רבע השעה האחרונה של המחצית הראשונה שבה הסרבים הצליחו להשוות וגם לעלות ליתרון, מכבי שלטה באופן טוטאלי בנעשה על כר הדשא.
רוצים להישאר מעודכנים?
בוגדן פלאניץ' ושון גולדברג היו מתואמים בצורה מושלמת עם המגינים דניאל סונדגרן ופייר קורנו (דווקא הוא היה חלש הפעם); נטע לביא שחזר את יכולתו מלפני הפציעה; עלי מוחמד הוכיח שוב שהוא ראוי לשחק בקבוצת צמרת באחת מחמש הליגות הגדולות; צ'רון שרי שוב היה שם במאני טיים; דולב חזיזה העלה את רמת המשחק שלו בחמש רמות; פרנטזדי פיירו מפגין דומיננטיות ברחבה כמו שהיתה לשאקיל אוניל בצבע; ובכר – מה כבר נותר לומר עליו? מאסטרו. פשוט מאסטרו של כדורגל.
וכאשר אל כל אלה מצטרפים 29,000 אוהדים שלא מפסיקים לשיר ולקפוץ לרגע ודוחפים את הקבוצה הרבה לפני שריקת הפתיחה והרבה אחרי שריקת הפתיחה, אי אפשר לבקש יותר. אז כן, זה היה המשחק הכי גדול בהיסטוריה המפוארת של מכבי חיפה. תודה. באמת תודה.
