בהרבה מובנים ניתן לומר שאני הדריסט בנשמתי: נולדתי בבית החולים רוטשילד, ולמרות שגדלתי והתחנכתי על הכרמל היתה הדר המקום שבו ראיתי את "מלחמת הכוכבים" ביציע של קולנוע ארמון מתחת לגג הנפתח.
דקה אחרי שסיימתי את לימודי האקדמאים הגיע הרגע. כנראה שגם הורי ייחלו לרגע הזה. ארזתי את הרכוש המועט שצברתי ב־26 שנותי ודחסתי אותו לרנו 5 ישנה וחבוטה. הרנו גמעה במהירות מפתיעה את הדרך, וחיפה הלכה והתרחקה עד שנעלמה באופק. פרק חדש התחיל בחיי, כמורה בתיכון בעיירה כפרית ציורית בצפון, שבאופן לא מובן קיבלה את התואר עיר. באדיבות משרד החינוך ובמימונו הנדיב שכרתי דירה גדולה ומרווחת בבניין שיכון בשכונה הוותיקה והדהויה של העיר. שני מעברי דירה נוספים הבהירו לי שהגיע הזמן לבית משלי.
באמצעות חיסכון קטן משנות עבודתי, תרומה מכרעת מסבתי היקרה והסכם זוגיות ארוך שנים עם הבנק, רכשתי דירה חדשה וקטנה בשכונה מטופחת ומנומנמת להפליא. הדירה השקיפה על נוף הררי וצחיח, היתה לה חניה צמודה ומחסן קטן, חדר השינה תוכנן בדיוק של מילימטרים להכיל מיטה זוגית ושידה צמודה אחת. עדיין לא היה לי צורך בשידה נוספת. הכל היה מאוד נוח – הנסיעה לעבודה ארכה שבע דקות תמימות (עשר דקות במקרי עומס קיצוניים), את הקניות ערכתי בסופר שכונתי הצמוד לבית הספר ואת הלילות העברתי בבהייה מתמשכת בסדרות אינסופיות בטלוויזיה או בשיטוטים חסרי פשר ברשת. יש שלב בחיים שבו מתחילים לעשות חישובים. משהו ללא ספק היה חסר. התובנה הגיעה די מהר. עזבתי.
קניתי דירה בבניין ישן ומתפורר בהדר. 15 שנות גלות ארוכות באו לקצן. למרות שנראה כי הבניין שנבנה בעשורים הראשונים של המאה הקודמת לא ראה ולו מברשת צבע מאז היווסדו, לדירה היה קסם בלתי מוסבר – חדרים מרווחים עם תקרות גבוהות במיוחד, ארון בגדים ענק עם דלתות עץ של פעם בחדר השינה, והכי חשוב – מרפסת עם חלונות ענקיים שמבעדם נפרשו העיר והנמל, הגנים הבהאיים והים הכחול. שיפוץ חלקי והרבה עציצים הפכו אותה לפנינה של ממש.
אחרי ההתמקמות התפניתי לסיור ראשון בטריטוריה הישנה-חדשה. הניחוחות מהבייגלה הטרי, דוכני הפלאפל, חנויות הבדים וקולנוע אורה הנטוש הצבוע אדום שעבר הסבה לבית קפה החיו בי לרגע את העבר. מדרחוב נורדאו הקסום עם עצי הפיקוס הענקיים עורר בי תחושת חו”ל רגעית. התאהבתי.
כשמאוהבים לא מבחינים במבט ראשון בפגמים. במבט שני ושלישי כבר מגלים את הזנחה ואת ההתפוררות.
בתל אביב השוקקת כבר הבינו מזמן את הצורך בשיקום ובשימור המרכז העירוני ההיסטורי כגורם מאיץ להתפתחות הכלכלית של העיר. בחיפה ההבנה הזו מגיעה באיטיות מהוססת ובאיחור ניכר. בשנים האחרונות בחרה העירייה להתחיל בשיקום חלקי של העיר, במיוחד של המושבה הגרמנית, של אזור קמפוס הנמל ושל השוק התורכי. השנה מושקעים מיליונים במרכז הכרמל. הדר – פנינה אורבנית ייחודית ברמה הלאומית והבילאומית – עוד מחכה לגאולה. בהדר יש שילוב ארכיטקטוני ואקלקטי נדיר ומרהיב של בתי אבן ובאוהאוס מתחילת המאה הקודמת, רחובות קסומים עם ניחוח של פעם מצד אחד ואוירה פתוחה, בוהמיינית, צעירה וחתרנית מצד שני.
בניסיון לחשוף מחדש את היופי הזה יזמה מועצת שכונת הדר בשיתוף תושבים ומתנדבים את פרויקט “הבתים הפתוחים”, שלמרות פרסום מינורי זכה להתעניינות שיא, כך שההרשמה לסיורים נסגרה תוך כמה ימים מחוסר מקום. הפידבקים החמים, העניין והנכונות של מאות אנשים לחוות את השכונה גם ביום חמסין הביל ממחישים יותר מכל את הפוטנציאל האדיר.
תל אביב כבר זכתה להכרה בינלאומית ולתואר “העיר הלבנה”. גם בחיפה האפור הדהוי, המט לנפול והמת לצבע יכול לחזור ולקבל זוהר חדש. הדר היא הנשמה של חיפה והיא שנותנת לה את אופייה הייחודי. מתחת להזנחה יש לחיפה אוצר שמחכה להתגלות לעולם. דרושים רק חזון ותוכנית עירונית ולאומית כוללת לשימור ולשיקום הרובע. הדר היא הזדמנות חדשה של חיפה לקבל מרכז עיר אמיתי שישאב אליו את צעיריה, רגע לפני נטישתם לתל אביב בחיפוש אחר חיים אורבניים תוססים.
הכותב הוא פעיל במועצת שכונת הדר
