חיפה היא עיר של מוזיאונים. יש בה לפחות ארבעה מוזיאונים לאמנות, מוזיאון להיסטוריה עירונית ולפולקלור, מוזיאון מדע, מוזיאון ארכיאולוגיה, מוזיאון ימי לאומי, מוזיאון חיל הים וההעפלה, מוזיאון פרהיסטורי (בגן החיות) ומוזיאון הרכבת. וזו רשימה חלקית בלבד.
כולם ייחודיים, כולם חיפאיים, כולם מעניינים וכולם חדשניים. אוצריהם של המוזיאונים העירוניים מגלים יצירתיות, מקוריות ומעוף עם כל תצוגה חדשה שנפתחת — בעיקר במוזיאונים לאמנות. את תוצרי מקוריותם אפשר למצוא בשלטי הפרסום העירוניים אשר ממלאים את העיר ומזמינים את התושבים לבקר בהם ולהתרשם מתערוכות חדשות.
מלבד ירושלים, ספק רב אם יש עוד עיר בישראל שבה קיים שפע כזה של מוזיאונים עירוניים, לאומיים וציבוריים כמו בחיפה. תייר או מבקר, לו ירצה בכך, יוכל לבלות לפחות שלושה-ארבעה ימים רק במוזיאונים הרבים של העיר ועדיין לא לחוש שובע בשל הגיוון שבהיצע.
שפע המוזיאונים הוא דבר נפלא אשר מעיד על היסטוריה תרבותית ויצירתית עשירה וענפה ועל ההכרה בחשיבות שימורה ולימודה למען הדורות הבאים. כך מייצרים מורשת. אך גם מוזיאונים זקוקים לקהל מבקרים שיבוא, יקנה כרטיס ויסייר באולם התצוגה ובתערוכה, ואולי גם יישב בקפיטריה או אפילו יקנה ספר או פריט אחר בחנות המוזיאון (אם היא קיימת).
ההשקעה הרבה של העירייה במוזיאונים ובפרסומי החוצות מלמדת ששם רואים חשיבות רבה במוזיאונים כחלק מהצגת פניה התרבותיים היפים של העיר. אבל המצב הוא רחוק מכך, וגם בעירייה יודעים זאת היטב. המוזיאונים הם אמנם רבים, אך המבקרים הם מועטים. אפשר להסביר זאת בירידת קרנם של המוזיאונים ככלל ובמהפך בהיררכיות התרבותיות בישראל. מוזיאון הוא מוסד אליטיסטי בהגדרה בהיותו מוסד של תרבות “גבוהה” אשר תובע מהמבקרים בו את זמנם, את ריכוזם ואת סקרנותם.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל הסבר זה אינו ממצה כלל. ברחבי העולם יש עשרות מוזיאוני ענק שאוצרים בתוכם אלפי יצירות אמנות נשגבות, והם נהנים בכל שנה ממיליוני מבקרים שמוכנים לעמוד בתור ארוך במשך שעות עד לכניסה. גם מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות נהנים ממאות אלפי מבקרים בשנה ומלמדים שגם בישראל למוזיאון טוב יש קהל ויש ביקוש.
וכאן טמונה הבעיה של חיפה — לא מספר המוזיאונים אלא איכותם. ניכר כי אין לעירייה מדיניות ברורה בעניין זה. בכל בניין ציבורי שננטש מסיבה זו או אחרת ואין מה לעשות בו מחליטים להקים מוזיאון חדש. יפה ומעניין ככל שיהיה, מעטים הם אלה שיקדישו זמן יקר בנסיעה וביקור במוזיאון קטן שאת האמנות המוצגת בו הם לא מכירים והיא לא אומרת להם דבר.
גם שוחרי תרבות אוהבים יצירות ידועות ויוצרים ידועים, מחפשים טרנדים אמנותיים עכשוויים ובעיקר אוהבים להרגיש שקיבלו תמורה הולמת לכספם ולזמנם. ואת זה אפשר להשיג באמצעות מוזיאון לאמנות אחד מרכזי, גדול ומגוון, שימוקם במיקום מרכזי ומזמין בעיר, שהנגישות אליו תהיה נוחה וזמינה, ושיציע לא רק חוויה אמנותית אלא גם למשל מסעדה או בית קפה איכותיים, חנות מוזיאון מוצלחת ומעניינת, אודיטוריום או אולם כנסים.
מוזיאון כזה — בעל מבנה ארכיטקטוני מיוחד ומרשים, המכיל בתוכו יצירות מתקופות שונות, מזרמים שונים ושל אמנים מקומיים ובין לאומיים, שיש בו תצוגה איכותית וקבועה לצד תערוכות איכותיות מתחלפות — יוכל להפוך אבן שואבת למאות אלפי מבקרים בכל שנה, במיוחד אם הוא ימוקם למשל במתחם חזית הים העירונית (אם וכאשר הוא יוקם), בעיר התחתית, במושבה הגרמנית ואולי אפילו במרכז הכרמל. או אז תוכל חיפה באמת להתגאות במוזיאוניה, ואולי להיקרא — והפעם בצדק — עיר המוזיאונים.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
