סיבה טובה לצאת למלחמה (חלק ב')

אחת מהבעיות המרכזיות של חיפה היא ציר הרכס. בלי פתרון יצירתי לבעיה הזאת, חיפה תמשיך להידרדר, וכעסם של התושבים המתגוררים בשכונות הרכס יגבר. הבעיה של השכונות בציר היא מורכבת מכמה סיבות שאת כולן ניתן לפתור בפתרון יצירתי אחד. צריך רק לא לפחד. להלן הבעיות:

1. קיים צורך בהתחדשות עירונית ובחיזוק מבנים לפי תמ”א 38. חיפה, בניגוד לתל אביב, נמצאת בסכנה מוחשית בשל מיקומה על השבר הסורי-אפריקני. הצורך בחיזוק מבנים מעורר סכסוכי שכנים ועוינות בין מי שרוצים לשמר את האופי הקיים של השכונות לבין מי שחוששים בצדק לרכושם ולחייהם. לכן נדרש פתרון שמרבע את המעגל ולא פתרון פופוליסטי כמו שמציעים ד”ר עינת קליש רותם ואחרים.

2. ציר הרכס הוא פקוק. הכניסות לשכונות שעל הציר והיציאות מהן סתומות. במקביל קיים צורך בעידוד תחבורה ציבורית יעילה, זמינה ונגישה. בציר יש בעיה שנובעת משילוב של טופוגרפיה בעייתית וצפיפות מגורים נמוכה שיוצרות חוסר כדאיות כלכלית ליצירת מערכת הסעה המונית. לשם כך יש להגדיל את הצפיפות ואת מספר יחידות הדיור באופן משמעותי.

3. החניה על ציר הרכס מול השימושים המעורבים. במשך השנים אפשרו פרנסי העיר שימושים מסחריים בציר בניגוד לדין, וזאת מבלי לתת פתרונות חניה ופתרונות למטרדים נוספים שנובעים ממצב של שימושים מעורבים. נכון ואף מתבקש ליצור מרכז עירוני ליניארי המבוסס על עירוב שימושים של מגורים, מסחר ומשרדים, אך לצורך זה יש להכין תוכנית מסודרת ולא לתמוך במהלך של התגנבות יחידים.

4. מחסור במרחבים ציבוריים מישוריים להולכי רגל.

5. ציר הרכס מציב בעיה פיסקאלית (כספית) מבחינת העירייה, שנובעת מהיעדר גבייה מספקת של ארנונה לעסקים – דבר שפוגע ביכולת להעניק שירותים ולשדרג תשתיות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

לכל הבעיות שהוצגו יש פתרון שלמענו כדאי להילחם. הפתרון הוא הכנת תוכנית בינוי עיר לציר הרכס ולשכונות שלצדו, שיאפשר את הקמתם של מגדלי מגורים, משרדים ומסחר, תוך הגדלת צפיפות הבנייה באופן משמעותי רק על הציר – בין מרכז הכרמל לאוניברסיטת חיפה. במקביל יש להגביל את תגבור זכויות הבנייה מכוח תמ”א 38 בשכונות הרכס. יש לאפשר ליזמים שיחזקו מבנים בשכונות הרכס לנייד את זכויות הבנייה משם למגרשים על ציר הרכס עצמו.

לפי התוכנית המוצעת, שדרות מוריה יהפכו למדרחוב להולכי רגל בלבד, בתוספת של רכבת קלה כדוגמת הרכבת הפועלת ברחוב יפו בירושלים. תנועת כלי הרכב תועתק למנהרה באורך של 2.5 ק”מ בין מרכז הכרמל למרכז חורב, ולצדה יוקמו חניונים ציבוריים. הכניסות לשכונות הרכס ייעשו בהפרדה מפלסית, כך שלא יהיה עוד צורך ברמזור והתנועה תזרום באופן חופשי.

בתוך השכונות יפעל מערך של אוטובוסים חשמליים קטנים (אוטונומיים בעתיד) בתדירות גבוהה שיסיעו את התושבים לתחנות על הציר. הרכבת הקלה תתחבר לכרמלית במרכז הכרמל ולרכבלית באוניברסיטה. כך כל העיר תחובר לרשת תחבורה להסעת המונים, לרבות לתחנת מרכזית המפרץ. מימון המנהרה, החניונים ושדרוג התשתיות יגיע ממסי הנדל”ן שייגבו מהמגדלים.

המתנגדים הראשיים לתוכנית המגדלים הם כמה תושבים המכנים את עצמם ירוקים, ובהם כנראה ראש העיר עצמה. הם מתנגדים לכך לא בגלל תפישה ירוקה של פיתוח בר קיימא, אלא משום הרצון לשמר את קו הרכס (שגם הוא מעשה ידי אדם, למעשה). השמירה על הקו נובעת מטעמים רומנטיים, ומה שמסתתר מאחוריה הוא תפישה של NIMBY (לא בחצר האחורית שלי).

בניגוד לספין, לטענה זאת אין קשר לתפישה של בנייה ירוקה. למעשה, התפישה של פיתוח ירוק דוגלת בהגדלת צפיפות הבנייה, בבנייה לגובה ובחיזוק התחבורה הציבורית. לפיכך, באיזון נכון בין שמירה על קו הרכס לבין בנייה ירוקה, הערך של פיתוח בר קיימא ושל התחדשות עירונית צריך לגבור.

עכשיו תשאלו את עצמכם אם שווה להילחם על זה.

הכותב הוא משפטן, אדריכל ושותף במשרד א. שילה עורכי דין