יש בהיסטוריה אירועים מכוננים, משני מציאות, שרק בדיעבד אפשר לדעת שהם היו כאלה. מהפכת אוקטובר ב־1917 שהביאה לנפילת שלטון הצאר הרוסי ולעלייתה של ברית המועצות היתה ללא ספק אירוע מכונן. הפלת חומת ברלין כעבור 72 שנה, שהובילה לקריסתם של המשטרים הקומוניסטיים באירופה ולעיצובה של היבשת מחדש, היתה גם היא אירוע מכונן.
גם אצלנו התרחשו כמה וכמה אירועים היסטוריים מכוננים. השלטון הבריטי בארץ ישראל, למשל, עיצב לא רק את קו החוף של חיפה בשל מסילות הברזל שסלל לכל אורכו ושעם קיומן אנו נאלצים להתמודד עד היום, אלא גם את מראהו ואת אופיו של המפרץ. הקמת בתי הזיקוק בשנות ה־30 של המאה הקודמת לצד הרחבתו של הנמל והפיכתו לנמל מים עמוקים ולמקום לעגינת ספינות הנושאות עמן נפט ודלקים, קיבעו את מפרץ חיפה והפכו אותו מחבל ארץ עזוב ופראי, שבו דלתא של נחל, שדות וביצות, לאזור תעשייה פטרוכימית מזהמת ולחצר האחורית של מדינת ישראל.
הקמת בתי הזיקוק היתה אפוא אירוע היסטורי מכונן, וייתכן – רק ייתכן – שפרסומו השבוע של דוח מבקר המדינה בעניין המשרד להגנת הסביבה ויחסו למפרץ חיפה היה גם הוא אירוע מכונן בקנה מידה היסטורי.
בעיניהם של ארגוני הסביבה, שהמתינו שנים ארוכות לדוח החריף הזה, פרסומו היה בגדר חלום שהתגשם. סוף סוף, לאחר עשרות שנים שבהן הארגונים מתלוננים כי המשרד להגנת הסביבה כושל בשליחותו העיקרית כרגולטור של המפעלים הפטרוכימיים במפרץ, הנה יוצא מבקר המדינה וחוזר על טענותיהם ממש.
רוצים להישאר מעודכנים?
המשרד להגנת הסביבה, קבע המבקר, לא ניטר מספיק חומרים, לא אכף די הצורך את החוק ואת התקנים, לא פיקח מספיק על המפעלים, לא זיהה חריגות ואת משכן ואת עוצמתן, וגם כשזיהה – לא גילה די נחישות ומוטיבציה לקנוס את המפעלים או לנקוט נגדם ונגד מנהליהם סנקציות שהחוק מאפשר. התוצאה הבלתי נמנעת היתה שהמפעלים המשיכו בשלהם בלא הפרעה.
במסיבת עיתונאים שקיימו השבוע ארגוני הסביבה, בתגובה לממצאיו של המבקר, הם יצאו בקריאה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד בכירים במשרד להגנת הסביבה כדי לענות על השאלה מדוע הם גילו אזלת יד שכזו בטיפולם במפעלים. האם תפקודם הלקוי הוא תולדה של רשלנות או כניעה לקונספציה, או שמא מדובר במשהו מעבר לכך – מניע נסתר כזה או אחר?
אינני יודע אם משהו ממשי ייצא מהקריאה הזאת, אם היועץ המשפטי אכן יחליט לפתוח בחקירה ומה יהיו המסקנות וההמלצות של חקירה כזו. אינני יודע גם אם דוח המבקר יביא לשינוי של ממש ביחסה של המדינה למפרץ חיפה ולזיהום, אם הוא יגרום לממשלה לאמץ את דוח מקינזי שקורא לסגירת בז"ן, אם הוא יוביל לאימוץ תוכניתה של רשות מקרקעי ישראל המשרטטת את מפרץ חיפה העתידי כשכונת מגורים ענקית ונקייה, אם הוא יביא לריפויו של מפרץ חיפה ויגרום לתושבים להרגיש שיש להם עתיד ותקווה במקום החולה הזה.
אני יודע דבר אחד – אחרי עשרות שנים שבהן יצאו הפעילים לשטח ברגליהם, בשלטיהם, בצעקותיהם ובדמעותיהם ונאלצו תמיד להסביר בגמגום מדוע הם “רק” 30 פעילים ולא 1,000, 2,000 או 10,000, ושהם לא באמת משוגעים ו”מחבקי עצים”, בפעם הראשונה הם יכולים סוף סוף להיאנח בשביעות רצון ולומר בקול בוטח: צדקנו. מבחינתם, השבוע אכן היה אירוע מכונן.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
