ציורי ארץ ישראל האקזוטיים והרומנטיים כמו אלו של נחום גוטמן, ראובן רובין וישראל פלדי שיקפו חלום של אמנים גברים. הם חלמו על המולדת הציונית כדמות נשית מגוננת כמו אם מכילה או כמו בת זוג רכה. חוקרי תרבות ואמנות נוטים לטעון כיום שהיצירות של התקופה באמנות ובספרות, ביטאו גישה פטריארכלית ואוריינטליסטית מובהקת בהתייחסות למולדת. זה מה שעומד מאחורי מראית העין התמימה.
איך מתוארת המולדת המסוכסכת והפצועה ביצירות אמנות עכשוויות? איך מתבטאת בהן נקודת המבט המגדרית? עד כמה אמניות מבקשות למתוח ביקורת על זיהוי המולדת עם האישה? נראה שמקבץ התערוכות "זפת וחלב" מבקש להתמודד עם השאלות האלו באופן אמיץ ובלתי מתפשר. הביקור בתערוכות בהחלט מספק חוויה חזקה ומעוררת.
האמנית ג'פרא אבו-זולוף
התערוכה "נפקדת נוכחת" מציגה עבודות של אמניות פלסטיניות שכבר לא רוצות להציג את עצמן בתבנית ידועה מראש. הן מבקשות לחרוג מהמוסכמות של האמנות הפלסטינית המסורתית הגברית, שבה האישה מזוהה עם המולדת והכפר. יש כאן סימנים של ניסיון לפרוץ את הקיום המוגבל שנכפה עליהן כמיעוט כפול – כנשים בחברה פלסטינית פטריארכלית, וכמיעוט בתוך החברה הישראלית-יהודית. האמניות מבקשות, גם אם באופן שקט, "לפוצץ" את המסגרות השמרניות שמזהות אותן עם הקולקטיב. לשם כך הן יוצרות דיוקנאות עצמיים מרתקים שמייצגים אינדיווידואליות וריבוי קולות.
התערוכה "זיכרונות נבדלים: מתוך הרכישות החדשות של אוסף המוזיאון" מתמקדת באמנות צעירה בישראל ומציגה התבוננות גברית ונשית בנופי "ארץ הקודש". האמנים העכשוויים לגמרי לא תמימים וכמובן כבר מזמן לא מזהים את המולדת עם דמות מגוננת. המולדת שלהם נראית מצולקת ופצועה. ביצירות של אמניות־נשים בולט הניסיון להצביע על הכאב המשותף לשני העמים. האם המבט הנשי הדיאלוגי והאמפתי הזה בכל זאת מציע סוג של תקווה מבלי לנסות לייפות את המציאות?
התערוכה "הרמן שטרוק: מולדת זרה", נוגעת בשורשים ההיסטוריים של תיאורי המולדת הפסטורליים. שטרוק הושפע מהרעיונות הגרמניים שזיהו את הלאומיות עם שיבה למרחב הרומנטי של הכפר. החיפוש אחר האידיאל הכפרי ניכר גם ביצירות היפות שיצר אחרי שהגיע לארץ ישראל. כגבר מערבי שהושפע מהתפיסה האוריינטליסטית, הוא היה מוקסם מנופי המזרח ומדמות הערבי, שלצדו מופיעה כמובן לפעמים גם דמות של "בת המזרח" האותנטית. כי הרי בלי אותו דימוי קסום של אישה, שמקשט את הנוף, כנראה אי אפשר.
המבקרים במקבץ התערוכות מוזמנים להציץ לשינוי ההיסטורי העצום בתפיסת המולדת. בעיקר בולט הקול הביקורתי של אמניות עכשוויות על השימוש של הגברים בנשים כפנטזיה של שייכות ובית, בזמן שהם מנהלים את המלחמות האכזריות שלהם. מתוך המציאות הכואבת הזו אולי בוקע קול אופטימי של אלו שבוחרים להסתכל על עצמם ועל אחרים מעבר לסטריאוטיפים צרים של לאומיות ודת. התערוכה הזו בהחלט מייצגת את הכוח המופלא של האמנות להציע מבט חדש ולפעמים גם מטלטל.
מקבץ התערוכות "זפת וחלב" במוזיאון הרמן שטרוק
כתובת: ארלוזורוב 23, חיפה
האמנית היאם מוסטפא
רוצים להישאר מעודכנים?
כתבה שיווקית
