הרגע שבו הבנתי שהעונה הזאת הולכת למקום מיוחד ואחר היה מהומת האלוהים בסיום הדרבי. אני, חלילה, לא מעודד אלימות או התגרויות מיותרות, וההתנהגות של סאן מנחם באותו האינצידנט הייתה אינפנטילית למדי. מה שהפך את הרגע הזה למיוחד הייתה העובדה שכל השחקנים של מכבי חיפה קפצו פנימה בלי לחשוב פעמיים, בכל הכוח, כדי להגן על חברם לקבוצה מההתנפלות האלימה של שחקני הפועל חיפה.
זה היה רגע, גם אם לא מאוד קלאסי, אבל מובהק – של כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.
זה היה רגע שהדגיש בצורה לא כל כך יפה את הביחד של הקבוצה המיוחדת הזאת ואת המסירות של האחד לשני.
רוצים להישאר מעודכנים?
אפילו העונשים שקיבלנו בדרבי הזה שירתו אותנו לטובה וגרמו לרוטציה של ברק בכר, שהייתה עד אז סגורה ומסוגרת, להיפתח ולכלול שחקנים שבסופו של דבר שיחקו תפקיד מכריע בהחזרת צלחת האליפות לכרמל.
גם לנו, האוהדים, הרגע הזה וההשלכות שלו בבית הדין רק חיזקו את תחושת כל העולם נגדנו וגרמו לנו להתאחד בכל הכוח בתמיכה לקבוצה עד הסוף המתוק.
למרות כל הסייגים, זה היה בסופו של דבר רגע של גאווה ירוקה, אחרי משחק עיקש ומלא אופי של ניצחון נושך, רגע של זקיפת קומה אל מול שנים של התגרויות, טראש טוק והתנהגות בזויה של החברים מעבר לכביש. וואלה, גם לנו מותר מדי פעם להתפרע קצת. תשאלו את דולב חזיזה.
