בשבוע שעבר ייחדנו את המדור לזקט – המבעבע הגרמני שפתח מבחינתנו את עונת המבעבעים שתגיע לשיאה בסילבסטר עם השמפניות המובחרות של בילקאר-סלמון, דום פריניון, בולינג’ר ועוד בתים מפורסמים. אל תעצרו את נשימתכם – גם השנה רובנו, ואני בכלל זה, לא נטעם ממבעבעי אוליגרכים אלה ונאלץ להסתפק ביינות האיטלקים והספרדיים, ואולי בגרמני מזדמן פה ושם. היום אנחנו באיטליה.
ביחס למבעבעים האיטלקיים יש קצת בלבול מושגים. אז קודם כל יש שני סוגים עיקריים – פריצנטה שהוא מבעבע עדין, וספומנטה שהוא מוגז ערני. פרוסקו, למברוסקו, מלבזיה וכיוצא באלה הם שמות של יינות ספציפיים, שחלקם נקראים גם על שם הענבים שמהם הם עשויים. פרוסקו למשל הוא יין לבן שיכול להיות ספומנטה, פריצנטה או לא מבעבע כלל. הוא עשוי מענבים שבעבר נקראו פרוסקו והיום נקראים גלארה, למרות שניתן להוסיף לו גם סוגים אחרים של ענבים, כולל אפילו מעט פינו נואר ושרדונה. פרוסקו מעורבב עם מחית אפרסקים הוא קוקטייל ארוחת בוקר מפורסם שנקרא בליני. את הבליני, אגב, המציא ג’וזפה סיפריאני המפורסם, המייסד של הארי’ז בר בוונציה, שבו לגמו דרך קבע שתיינים נודעים כמו ארנסט המינגוויי, סינקלר לואיס ואורסון וולס. וריאציות אחרות על הקוקטייל כוללות מחית של פירות אחרים כמו מנדרינות (פוצ’יני) ותותים (רוסיני).
רוצים להישאר מעודכנים?
את מסורת המבעבעים האיטלקיים מייחסים לקארלו גנצ’יה, שלמד את השיטה המסורתית להכנת שמפניה בצרפת וחזר בשנת 1850 לפיימונטה כדי ליישם את מה שלמד. היקב שלו ממשיך עד היום להכין יין גם בשיטה המסורתית, אבל הרוב מיוצר בשיטת שארמה הפחות מורכבת.
הפורטפוליו של יינות גנצ’יה המיובאים לארץ כולל את האסטי הקליל והמרענן שהוא מתקתק ופירותי. היקב מציע גם מוסקטו – מבעבע אדמדם, מתוק, עתיר בטעמי פטל ומבושם. הפרוסקו הוא לבן קלאסי עם הטעמים המוכרים של הדרים ולחם לבן שמתלווים למבעבעים לבנים. הברוט התוסס בעליצות הוא ורדרד פרחוני, לא יבש מדי, מתאים היטב למסיבות ולאוכל מתובל. מגוון היינות ישמש יפה חוגגי סילבסטר עם תקציב מוגבל. מחיר מומלץ: כ־50 שקל לכל אחד מסוגי היינות.
