הכל תלוי אך ורק בהחלטה שלכם. נשמע הזוי, נכון?
את המציאות אפשר לראות בכמה וריאציות. קחו כמה עיתונים יומיים בישראל ותראו איך כל אחד מספר את הסיפור אחרת. תשאלו שני אנשים המשתכרים בשכר מינימום עם מספר ילדים זהה ותקבלו תשובות אחרות על מצבם הכלכלי. תברכו שני אנשים בדרך בברכת בוקר טוב, לא בטוח ששניהם יענו.
החיים שלנו יהיו איך שנחליט, איך שנסתכל עליהם ואיך שנראה אותם. האחד בוחר לראות את חצי הכוס הריקה, והשני את המלאה. האחת מסתכלת על הילדים שלה ואומרת "איזה כיף, אני רוצה עוד כמה ילדים", והאחרת אומרת "אוי, כמה שהם קשים". צריך פשוט לדעת להסתכל נכון.
גם אברהם ושרה ראו את ההבטחה האלוקית מכיוונים שונים. הקב"ה מבטיח להם את יצחק בגיל מבוגר, אבל כל אחד מהם מגיב אחרת.
"ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלותי הייתה לי עדנה, ואדוני זקן". שרה צוחקת ואינה מאמינה, ולכן שואל הקב"ה "למה זה צחקה שרה".
ואילו אברהם, אף שנאמר בפרשת השבוע בשבת שעברה "וייפול אברם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו – הלבן מאה שנה ייוולד". הצחוק היה צחוק של שמחה ואמונה.
מעניינת מאוד גם הפטרת פרשת השבוע.
האישה השונמית קיבלה את ברכתו של אלישע הנביא ונולד לה בן, אך כשגדל מת פתאום. היא פונה אל אלישע, והוא מצליח להחזיר את הנער לחיים (הסיפור במלואו בספר מלכים ב' פרק ד').
יש הנוהגים לקרוא את הסיפור במלואו, אך יש המסתפקים ברוב הסיפור, עד הפסוק שבו היא משאירה את הבן המת בבית ורצה אל הנביא בבקשה שיחזיר אותו לחיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
לעצור את המתח באמצע?
פירוש יפה אומר, שכאשר האמונה חזקה, סוף הסיפור ידוע מראש. כשהשונמית ידעה, כי הבטחתו של אלישע תתקיים, יכולים אנו להיות בטוחים כי הנער ימשיך לחיות!
צחוק של שמחה ואמונה או צחוק של חוסר אמונה. הצחוק העיקרי הנדרש הוא אמונה וביטחון, מתוך שמחה וצחוק, כי הגאולה השלמה תבוא במהרה בימינו ממש.
ועד אז, מציע לך ולכולנו לאמץ את החשיבה החיובית, כפי שמלמדת אותנו תורת החסידות, לראות את העתיד הוורוד ולא ההיפך חלילה, לראות כל נפילה כקרש קפיצה וכל ספק לפתור באופן חיובי. ופשוט לחיות חיים טובים ושלווים, כי הכל טוב, והשאר הוא לטובה!
ברגעים אלה אני זוכה להיות ב-770 אצל הרבי. אפשר בשמחה לשלוח שמות לברכה. נהוג לכתוב שם מלא ושם האם. מוזמנים לעשות זאת בתגובות לטור זה.
בשורות טובות לכולנו.
