כשאייל אדרעי מדבר על צמצום פערים ושוויון הזדמנויות בחברה הישראלית, ניכר עליו שהוא מדבר מדם ליבו ושהנושא בוער בעצמותיו. "את יודעת", הוא אומר, "הפער בארץ בין העשירון העליון והעשירון התחתון גדל ב-30 השנה האחרונות בערך פי 40, מה שאומר שישראל הכי דומה בכך למקסיקו מבין כל מדינות ה-OECD".
אבל אדרעי לא רק מדבר, אלא בעיקר עושה. כדי למלא את הוואקום שהותירו אחריהן ממשלות ישראל לדורותיהן, הוא הקים ביחד עם אחיו, רפי ומשה, את "עמותת אחינועם", שמטרתה – להעניק הזדמנות שווה לצעירים מהפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל.
והפריפריה לא זרה לאדרעי. הוא נולד וגדל במשפחה שורשית, 12 דורות בצפת. בגיל 17 עזב את הלימודים בבית הספר, כדי לסייע לאביו בעבודתו בבניין. בצבא שירת בסיירת בצנחנים, עשה קורס קצינים ומונה לסגנו של משה (בוגי) יעלון, אז מפקד היחידה. בגיל 21, כשהיה על סף שחרור מהצבא, הוא נפצע באימון ונותר משותק בארבע גפיו. אבל מוגבלותו מעולם לא עצרה בעדו. לאחר שנת שיקום בבית חולים, הוא השלים בגרויות ובהמשך סיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה. בלימודים הכיר את גילת, מי שלימים הפכה להיות אשתו, ולשניים שני ילדים, אורי וטליה, שעושים חיל כל אחד בתחומו.
טקס הענקת אות המופת לאייל אדרעי (צילום: פרטי)
"הפערים החברתיים במדינת ישראל", אומר אדרעי, מייסד ויו"ר העמותה, "הוא תחום שמאז ומתמיד נגע לליבי, ואני מודה, אני מאוד-מאוד מוטרד ממנו, וככל שנוקפות השנים, אני הופך מוטרד יותר ויותר. מדובר בלא פחות מאיום אסטרטגי על המדינה. במסגרת העמותה, אנחנו מנסים להניע כמה שיותר תהליכים ומהלכים שיוכלו ליצור איזשהו שינוי הן ברמת הפרט והן ברמת המאקרו. אחיי ואני נולדנו וגדלנו בפריפריה. גדלנו בחוויה שכל אחד יכול להצליח וזה הוכיח את עצמו, היום, לצערי, המצב שונה לחלוטין. שוויון ההזדמנויות בחברה הישראלית נעלם ואיננו עוד, והצורך הדחוף לעשות שינוי לא עוזב אותנו".
כיפת הברזל האמיתית, לדברי אדרעי, היא לא זו המיירטת טילי אויב. "החוסן החברתי שלנו הוא כיפת הברזל שלנו. כיום, הסיכוי של ילד שחי בפריפריה להצליח הוא הרבה יותר קטן מאשר של ילד שחי במרכז או ילד שגדל במשפחה מבוססת פלוס, וזה מתסכל. לפחות ארבעה רמטכ"לים ושרי ביטחון אמרו לי, אישית, שהחוסן החברתי חשוב הרבה יותר מאשר החוסן הביטחוני, ואם אנחנו לא נטפל בכך, המדינה לא תוכל להוסיף להתקיים. ידעת, למשל, שרק כ-60 אחוז מבני הנוער מתגייסים? כל הזמן מדברים על גיוס חרדים, שזה אגב נושא שגם מאוד מציק לי, אבל למה לא מדברים על אותם 20 אחוז בני נוער שמאבדים את הקשר והשייכות למדינה מבחינת מוטיבציה? ל-20 אחוז האלה אין שום סיכוי להגיע ללימודים אקדמיים, אין להם שום חוויה של אזרח שווה זכויות במדינה. אחי הצעיר, משה, הוא איש הייטק, שמעסיק בין היתר עובדים בתל אביב ובכל העולם, ואני תמיד אומר לו שהמרחק בין תל אביב לצפת או לדימונה גדול יותר מאשר המרחק בין תל אביב לניו יורק, לוואלי בלוס אנג'לס וללונדון".
ספר לי קצת על פעילותה של עמותת אחינועם.
"שני תחומי הפעילות העיקריים של העמותה, שמשתלבים האחד בשני הם חינוך ותעסוקה. הסיכוי של צעיר או צעירה שסיימו תואר אקדמי להשתלב במעגל התעסוקה ולהרוויח משכורות ראויות הוא הרבה יותר גבוה מאשר של צעירים שלא למדו באקדמיה. כולם מדברים היום על כך שצריך להביא מפעלים לפריפריה. זה נהדר. מביאים לירוחם מפעל זכוכית, ולצפת מביאים מפעל בייגלה. רק מה? העובדים שם מרוויחים משכורות מינימום, וזה לא מצמצם את הפער. ההיפך. זה רק מגדיל אותו הפער.
"אנחנו יוצאים מנקודת הנחה – והקורונה הוכיחה שאנחנו לא טועים – שבעידן הדיגיטלי של היום, אין שום סיבה שצעיר שרוצה להישאר לגור בצפת לא יוכל לעבוד במרכז. האמצעים הטכנולוגיים מאפשרים לו לעשות את עבודתו בצורה היברידית גם מצפת. למשרדי החברה במרכז הוא לא צריך לנסוע כל יום, אלא רק מדי פעם".
אחד המודלים שבנתה העמותה, בהנהלתה של מנכ"לית העמותה הדר מנחם, ובימים אלה עומדת להוציאו לפועל הוא מיזם התעסוקה ההיברידית. אדרעי: "גייסנו 100 חברות מובילות במשק תחת פורום כלכלי-חברתי, חברות שהסכימו להעסיק את הצעירים שאנו נכשיר בתחומים רלוונטיים ובעלי פוטנציאל השתכרות גבוה, וכך אנחנו סוגרים להם מעגל. הצלחנו לקבל לצורך כך תקציבים מהממשלה, שאף אחד עד כה לא ידע איך להשתמש בהם. בנוסף, אנו שותפים בפרויקט בהובלת הפורום החברתי-כלכלי, שבו אנו מלווים עסקים קטנים מהפריפריה ונותנים להם מעטפת ליווי מלאה".
רוצים להישאר מעודכנים?
פרויקט נוסף, שאדרעי מאוד גאה בו, הוא מודל חינוכי ייחודי, הפועל זה כשמונה שנים. אדרעי: "אנו מאתרים צעירים בני 16-14, בני נוער בסיכון, שאינם מוכרים לגורמי הרווחה והרשויות – ונותנים להם אפשרות לחשב מסלול מחדש. את בני הנוער האלה אנחנו מלווים לטווח ארוך. החל משלב האיתור בתיכון ועד הצבא וגם לאחר מכן, בלימודים ובהשתלבות בשוק העבודה. התוכנית, שמשלבת תמיכה, ליווי וקידום אישי לאורח חיים עצמאי בעל משמעות, זוכה להכרה ולשבחים מפי מוסדות החינוך וגורמי המעטפת הסוציאליים. הצעירים עוברים תהליך, הכולל בניית תוכנית עבודה אישית בהתאם ליכולותיהם ולכישוריהם. התוכנית מספקת להם ליווי ארוך טווח ומסייעת להם לצלוח אתגרים וחסמים – החל מהתיכון, דרך הצבא, הפסיכומטרי, הלימודים האקדמיים ועד לסיום התואר וההשתלבות בשוק העבודה".
הדר מנחם, מנכ"לית עמותת אחינועם בערב הגאלה של העמותה (צילום: גביש מדיה)
כחלק מהליווי, מסייעת העמותה לצעירים גם באמצעות הענקת מלגות לימודים. בעוד שרוב העמותות והגופים האחרים מתנים את קבלת המלגות בשעות התנדבות רבות מצד הסטודנט, המלגות של עמותת אחינועם מעודדות מעורבות חברתית אך מאפשרות לסטודנט ריכוז מלא בלימודיו. אדרעי מסביר: "ברוב המקרים, בתמורה להענקת מלגות לימודים, הסטודנטים נדרשים לעשות כל כך הרבה דברים, שלא נותר להם זמן ללמוד. אנחנו אומרים 'תלמדו ותצליחו'. התוכנית הוכיחה את עצמה, יש לנו כ-98 אחוזי הצלחה, ובוגרים שלנו עובדים כיום באלביט, למשל, ויש לנו בוגרי טכניון שעובדים בתחום החשמל והמחשבים. הם לא היו מגיעים למקומות האלה בלעדינו".
עמותת אחינועם נמצאת בקשר הדוק עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל. אדרעי: "הצלחנו לארגן מהמשרד תקציבים של כ-2 מיליון שקלים בדיוק לפרויקטים כאלה".
מה הבקשה שלכם מהממשלה כיום?
"לאמץ מודלים חדשניים. אי אפשר להפעיל תוכניות ארוכות טווח בחילופי שלטון תכופים בשיטת הממשל הנוכחית. אם המגזר השלישי ינהל ויוביל תוכניות והמדינה תתקצב, הדברים ייראו אחרת".
וכמובן שאתם זקוקים לתרומות.
בתחום המלגות אנחנו לקחנו על עצמנו לממן את כל ניהול הפרויקט, אך הצלחנו לרתום לנושא אנשי עסקים, וכיום יש אנשי עסקים שיושבים בחו"ל ומאמצים כאן סטודנטים מהתיכון ועד הלימודים האקדמיים אחרי הצבא, אבל זה לא מספיק. יש ביקוש גדול למלגות, בטח במצב הנוכחי. כיום כ-80 אחוז מהמימון מגיע מהכיס שלנו. בהקשר זה חשוב לי להדגיש שכל תרומה שמתקבלת לצורך מימון מלגות הולכת אך ורק למטרה זו ולא לשום ייעוד אחר. אנו נושאים בכל התקורות וממנים את כל המעטפת. אנחנו מלווים כיום סטודנטים בכל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ".
עמותת אחינועם לקידום שוויון הזדמנויות, שד' מוריה 30, חיפה
