פרופ' שבח וייס, לשעבר חבר כנסת חיפאי מטעם מפלגת העבודה ויו"ר הכנסת, נפטר אתמול (שישי) בגיל 87. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 14:30 בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
וייס, אשר נולד ב-1935 בבוריסלב שבפולין ושרד את השואה, עלה לישראל ב-1947 במסגרת עליית הנוער ונשלח ללמוד בכפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים. הוריו עלו ארצה כמה שנים אחריו. לאחר שירותו הצבאי הוא החל ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה העברית, והשלים תואר ראשון ושני ב-1961. בשלב זה החליט וייס "ללמוד מקצוע" ועבר ללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב.
בזמן לימודיו פעל וייס כחידונאי ואף כתב חמישה ספרי חידות והגיש תוכנית חידונים בקול ישראל. הוא המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט בתחום מדע המדינה, כאשר נושא מחקרו היה השלטון המקומי בישראל. ב-1975 הוא זכה בפרס מטעם המרכז לשלטון מקומי על מחקריו במדיניות מוניציפלית, והקים את המחלקה ללימודי חוץ בתקשורת באוניברסיטת חיפה. עם קבלת תואר הדוקטור הפסיק וייס לעסוק בחידונים ושימש מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה, שם גם היה ראש החוג במשך שנתיים.
במקביל החל וייס לעסוק בפוליטיקה. הוא היה חבר מועצת העיר בשנים 1981-1969, וחבר בוועדת הכספים, בוועדת התרבות ובהנהלת תיאטרון חיפה. וייס כיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה במשך כ-18 שנים (1999-1981). בכנסת העשירית הוא נבחר לראשונה ושימש חבר בוועדת חוק, חוקה ומשפט, ובכנסת ה-11 שימש גם חבר בוועדת המשנה לעניין בחירת נשיא אוסטריה קורט ולדהיים ובוועדת החוץ והביטחון, שבהן היה חבר גם בכנסת ה-12. וייס כיהן כיו"ר הכנסת ה-13, שבמהלכה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שוייס היה מתומכיו המובהקים. את התקופה הסוערת לפני הרצח ואת האווירה המתלהמת בכנסת הוא תיאר בהמשך בספרו "השלום והבלהות".
פרופ' שבח וייס ז"ל (צילום: סער יעקב, לשכת העיתונות הממשלתית)
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר שבבחירות המקדימות במפלגת העבודה הוא דורג במקום נמוך ברשימה, הוא לא נכנס לכנסת ה-15. משהתפנה מהעיסוק הפוליטי מונה וייס לשגריר ישראל בפולין, שבה נולד. ב-1995 הוא זכה בתואר יקיר התנועה לארץ ישראל יפה, וב-2001 הוענק לו פרס התנועה לאיכות השלטון. וייס קיבל את פרס הסובלנות מטעם ממשלת פולין ב-2002, וב-2003 הוא זכה באות הכבוד הגבוה ביותר בפולין מטעם נשיא המדינה – מצליח הנשר הלבן. בשנים 2006-2000 הוא שימש יו"ר מועצת יד ושם.
וייס חיבר יותר מ-20 ספרים בתחומי התמחותו המדעית ובתחומי החידונים. בשל פועלו רב השנים למען חיפה, מדינת ישראל, זיכרון השואה והייצוג המכובד בפולין הוענק לו התואר יקיר העיר חיפה בשנת 2004. בבחירות לכנסת ה-18 הוא הוצב במקום ה-114 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-19 שובץ במקום ה-116 ברשימה.
וייס היה נשוי לד"ר אסתר וייס, מנהלת בית הספר המחוזי להשתלמויות עובדי הוראה וחינוך בחיפה, עד לפטירתה ב-2005. לזוג נולדו שני ילדים – פרופ' יפעת וייס ונועם וייס. אחיו הוא היסטוריון השואה אהרון וייס.
וייס היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה.
ישראל סביון, חברו הקרוב של וייס: "כמה קשה לקבל את ההודעה הלקונית על לכתו של שבח ז"ל. שבח וייס היה מאחרוני דור הענקים – איש אשכולות, פרופסור, מרצה בחוג למדע המדינה (גם מורי ורבי), פוליטיקאי מצליח, חבר כנסת, יו"ר הכנסת, חבר מועצת העיר, חידונאי פנומנלי עם זיכרון של מחשב, ועוד ועוד. וייס היה סוציאליסט, איש מפלגת העבודה, שהביא לתנועת העבודה ולחיפה כבוד רב בכל מה שנגע.
"אני יכול לכתוב על שבח ועל הקשר בינינו עמודים שלמים, אך אני בוחר רק בסיפור אחד שמעטים יזכרו אותו, והוא גם אקטואלי. בזמנו המדינה תכננה להקים את נמל הפחם בחיפה. שבח מונה על ידי ראש העיר דאז ירוחם צייזל ז"ל לעמוד בראש ועדה ציבורית לסכל את הכוונה. שבח ביקש ממני להצטרף אליו ולהיות מעין קמב"ץ שירכז את הפעילות. הוא נרתם במלוא המרץ למשימה, ובלי לפרט איך ומה הוא הצליח בכך. נמל הפחם הוקם בחדרה, וכל השאר היסטוריה. אני מניח שכולם מבינים איזה אסון כלכלי נמנע מחיפה. היה לי גם הכבוד והעונג גם לעמוד בראש מטהו לבחירתו לכנסת באחת ממערכות הבחירות, והצלחנו בכך. שבח אהב את חיפה, וחיפה החזירה לו אהבה. יהי זכרו ברוך".
(צילום: מוזיאון הכנסת)
