האנדרטה לזכר 42 חללי צה"ל בוגרי בית הספר העירוני לשעבר שו"ב, שהוקמה בשטח בית הספר, נהרסה, והמקום הפך לאתר בנייה.
את האנדרטה הקימו בני משפחת גבריאלי שבנם שמעון נפל בשנת 1987 והוא בן 18.5 במותו. שושי בריל, אחותו של גבריאלי, שגילתה את ההרס כבר בשנת 2015, פנתה לעירייה בתלונה, ולטענתה נענתה על ידי אחד העובדים שהנושא יטופל. כיום, שנתיים אחרי שדבר לא קרה, התקשרה בתה לעירייה כדי לברר מדוע לא טופל העניין כפי שהובטח, ולדבריה של בריל אמר אותו העובד לבתה שאין מניעה לקיים שם את הטקס. בריל: "הייתי רוצה לראות את העובד הזה עורך טקס במקום מוזנח והרוס שכזה".
על הקמת האנדרטה מספרת בריל: "אחרי שאחי נהרג, אבי נכנס להיסטריה ואמר לנו 'אני רוצה להקים אנדרטה לזכרו של שמעון'. נפגשנו עם מנהל בית ספר שו"ב שאמר שאין שום בעיה, אבל האנדרטה חייבת לכלול גם הנצחה של כל בוגרי בית הספר שנפלו במהלך שירותם הצבאי. הסכמנו והתקנו לוח עם שמות כל חללי בית הספר. סוכם שהאנדרטה תיקרא יד שמעון, ומאז בכל יום זיכרון לחללי צה"ל התקיימו שם טקסים. גם בוגרי בית הספר לדורותיו נהגו להגיע במיוחד לטקסים".
בחודש יוני 2007 נסגר בית הספר שו"ב, אך הורי החללים המשיכו לקיים שם את טקסי הזיכרון כבעבר. בריל: "ההורים היו מגיעים, אני הייתי נושאת דברים, והיו עוד הורים שדיברו על יקיריהם. הנחנו זרים וקיימנו טקס מכובד". בשנת 2015, סמוך ליום הזיכרון, אושפזה בריל בבית החולים, ולאחר שחרורה היא נסעה לפקוד את האנדרטה וכשהגיעה למקום חשכו עיניה. " הייתי בשוק טוטאלי", היא מספרת, "הכל היה הרוס. המקום הפך לאתר בנייה, ופסולת בניין ולכלוך רב כיסו את השבילים שצופו במקור בגרנוליט. ממקום מדהים ומכובד זה הפך למזבלה. שפכו שם טונות של חומר שנראה כמו חול וקברו את האנדרטה. ממש גועל נפש". בריל החליטה לא לוותר ולדרוש מהעירייה שתדאג לשיקום המקום. "מבחינה נפשית אני גמורה", היא אומרת, "אני לא יכולה יותר. אני לא מבינה איך אנשים יכולים לעשות דבר כזה ולהרוס פינת הנצחה. אני כבר לא מדברת על הכסף הרב שהשקיעה המשפחה בבניית האתר והאנדרטה, אלא על הפגיעה הרגשית. למה לא חשבו מה זה יעשה לנו, המשפחות השכולות?".
מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת פנייתכם יצרה העירייה קשר עם המשפחה, ובתיאום איתה נפעל לנקות ולשקם את האנדרטה".
