שבת פרשת "ויקהל פקודי" היתה השבת האחרונה שבה קיימנו את המניין בבית הכנסת לפני הסגר הראשון. אני זוכר את הפחד ואת המתח שהיו באוויר בזמן התפילה, ובמיוחד בקריאת הפרשה שהיא ארוכה מאוד ונעשתה במהירות ובחיפזון כדי לסיים מהר ולברוח. בשבתות שלאחר מכן בית הכנסת שלנו כבר היה סגור והתפללנו כל אחד בביתו.
ברוך ה', בשבת פרשת "ויקהל פקודי" השנה נתפלל ונקרא בתורה בשמחה בבית הכנסת לפי ההנחיות, ובתחושה הרבה יותר רגועה וטובה. עכשיו אנחנו מייקרים הרבה יותר את הזכות הזאת של תפילות השבת וקריאת התורה בבית הכנסת. כאשר מייקרים ומחשיבים משהו, מתכוננים אליו באופן מיוחד, ובפרשת "ויקהל" מונח הסוד של ההכנה לשבת במשך כל השבוע.
משה מקהיל את עם ישראל ומצווה עליהם על מצוות השבת. הדבר תמוה לכאורה שהרי כבר בעשרת הדברות ובעוד כמה מקומות לפני כן מופיע הציווי על השבת, ומה כבר מחדש להם כאן משה בהתקהלות המיוחדת הזאת? אלא שכאן משה יותר מדגיש להם איך צריך להתכונן אל השבת: "ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון". מהו "תיעשה מלאכה"? למה לא נכתב "תעשה מלאכה"? הכוונה היא שהמלאכה צריכה קצת להיעשות מאליה, מעצמה. כמו שנאמר בתהילים "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". כלומר יש להניח בעבודה בעיקר את הכפיים, אבל את הראש צריך קצת להשאיר למעלה, לא להשקיע את כל כולו בעבודה ולהיות וורקוהוליק, אלא להקדיש אותו בעיקר לחיי הרוח שלנו. כמובן שצריך לעבוד בכל הרצינות והמסירות והמרץ, אבל יש לזכור שהעבודה היא בסופו של דבר כלי עבור הברכה של אלוקים לפרנסה.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאשר חיים כך כל השבוע, כשהמלאכה קצת נעשית מאליה וכל השבוע הוא "שבתי" קצת, אזי כשמגיעים לשבת יש לנו שבת שבתון – דאבל שבת. כלומר מנוחה אמיתית וניתוק מהמולת חיי החומר, ומיקוד מלא בחיזוק ורענון הקשר שלנו עם אלוקים ועם האהובים והיקרים לנו.
הזמירות והפיוטים הם מרכיב משמעותי בשבת. באחד מהאהובים עלי נאמר: "וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות, ותן בלבנו יצר טוב לעבדך באמת וביראה ובאהבה".
שבת שלום ומבורך.
