אחרי עשור שחון וקשה האליפות הזו מסמלת שלא רק ששברנו את הנאחס אלא שאנחנו משנים את ההגמוניה; שעכשיו שוב חזרנו להיות המובילים והחזקים והטובים ביותר, והעליונות שהראינו לכל אורך הדרך זו הדרך שבה רק אלופה גאה שיודעת מה היא שווה משחקת.
אבל לצד כל התצוגות הגדולות – הרביעיות, החמישיות, הנפילות והמעידות, ובעיקר תצוגות העידוד הענקיות, בלט משחק אחד, סיטואציה אחת, שבה הראינו מיהי הקבוצה החזקה במדינה.
הפועל באר שבע לא באמת הייתה יריב לאליפות, אבל לכל משחק מולנו היא הגיעה בעיקר כדי להטריל, להציק, להוציא מהכלים, במעין אסטרטגיה ששמורה רק לקבוצות נחותות שיודעות שהן כאלו – ולאור הצלחתה במשחק הראשון בינינו שהסתיים בהפסד כואב בסמי עופר, היא שכללה זאת במשחק שהתקיים בטרנר בפתיחת הסיבוב השני.
אחרי מחצית ראשונה, מהטובות שמכבי חיפה שיחקה העונה ושער העונה מבחינתו של אצילי, ירדו שתי הקבוצות להפסקה ביתרון חיפאי 1:2, ושם החלו חילופי דברים בין מאמני ושחקני באר שבע לשחקני מכבי חיפה. בסיומם, בהחלטה מעוררת מחלוקת, הוחלט להרחיק את שחקן מכבי חיפה רז מאיר על קללה שאמר בלהט הרגע לעוזר מאמן באר שבע דאז, אריק בנאדו.
רוצים להישאר מעודכנים?
דבר ההרחקה נודע למאמן מכבי חיפה ברק בכר רק בסיום התדריך, לפני העלייה לחצי השני. בעבר, אירוע כזה היה שובר מנטלית את מכבי חיפה, מכניס אותה לפינות של ירידת מתח ותחושת נרדפות, ובאופן כללי זהו מהלך שמשנה מומנטום, אווירה והיערכות של צוות מקצועי למחצית שנייה של משחק עונה.
הפנים של ברק בכר, האיש שהמילה רוגע היא טירוף לידו, עם העלייה למחצית השנייה, אמרו הכל.
הכעס, הזעם מחוסר הצדק ומההחלטה ההזויה, למרות שגרמו לו לצאת מאיזון, הכניסו טירוף בכולם וכן את התחושה שלא משנה מה היה וכמה שמנסים לערער אותנו, ולהזיק, ולהפריע, ולטעות נגדנו – את המשחק הזה ואת האליפות, אף אחד לא ייקח למכבי חיפה.
זו לא הייתה מחצית של כדורגל גדול. זו הייתה מחצית קשה, מורטת עצבים ולחוצה. אבל המסר שיצא מהזעם הלא צפוי של ברק בכר שודר החוצה, אל השחקנים ואל הקהל: אותנו לא מנצחים היום. המשחק הזה שלנו ומפה הולכים רק לאליפות.
בסיום, ניצחנו. שחר, שלא כהרגלו באמצע העונה, האריך את חוזהו של בכר לשנתיים נוספות, כי היה באמוציות שלו יותר מניצחון, יותר מהצלחה, יותר ממוטיבציה. היה בהן זעם של אלופים.
לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>
