קשה. קשה מאוד היה לראות בשבוע שעבר את המראות המפויחים מהרי ירושלים. בתים שרופים, משקים שחורים, שטחי חורש עצומים שנשרפו כליל, אלפי בעלי חיים וחיות בר שנספו. פרקי חיים שלמים עלו באש.
כיוון שלמרבה המזל אין נפגעים בנפש, בשבועות ובחודשים הקרובים יעסקו התושבים, הרשויות וחברות הביטוח, מטבע הדברים, בהערכת היקף הנזקים לרכוש ובשיקומו. אבל את השיקום האמיתי, שיקום הנוף והסביבה לאחר האסון הנוראי שידע האזור – יידרשו עוד שנים רבות לעשות. את מרבית השיקום יעשה הטבע בעצמו, עם מעט עזרה אנושית – בעיקר בדילול מבוקר של מיני צמחים ועצים שתרומתם לחורש מועטה אך כוחם בליבוי אש רב (כמו עצים מחטניים).
לטבע כוח שיקום אדיר, אין שני לו. למרות ממדיה של השריפה שבהרי ירושלים השבוע, או שריפת הכרמל הגדולה בשנת 2010, גודלן ועוצמתן הם כאין וכאפס לעומת שריפות גדולות באמת המשתוללות בעולם. באוסטרליה, קליפורניה, דרום אמריקה ומקומות נוספים שריפות אדירות ממדים בוערות בכל שנה כמעט במשך שבועות ארוכים ללא הפסקה ומכלות שטחים עצומים של מיליוני דונמים. אין שום דרך לעצור שריפות שכאלה. שום סופר-טנקר, צוותי כיבוי אוויריים או התזת חומרים מעכבי בעירה מן הים, היבשה או האוויר לא יועילו מול גובה הלהבות, עוצמתן וקצב התפשטותן.
במדינה קטנה כמו שלנו, שהיא גם מהמאוכלסות בעולם, שטחי חורש טבעי הם מועטים וקטנים למדי ותמיד מקיפים אותם כבישים רחבים, מחלפים או שדות זרועים. כל אלה משמשים חיץ בלתי עביר לאש. כך שאין זה משנה עד כמה האש מתפשטת ומה עוצמתה – בשלב מסוים היא תדעך מעצמה בלית ברירה.
כיוון ששריפות הן כוח טבע לא נדיר במיוחד ובלתי נשלט בדרך כלל (ואין זה משנה מה מקורן – אם בדרך הטבע או בפעולת אנוש) וכן כיוון שהטבע משתקם יפה בכוחות עצמו, מה שמבדיל בין שריפה גדולה אחת לאחרת בראייה היסטורית הוא מידת הנזק שהיא גורמת לאדם – ברכושו ובנפשו.
השריפה הגדולה בכרמל הייתה אמנם חריגה בעוצמתה וממדיה, אך היא תיזכר לעד לא בשל גודלה אלא בשל כמות הנספים החריגה. דווקא השריפה השנייה בכרמל, בשנת 2016, הסבה נזק חמור בהרבה לרכוש מאשר זו של 2010, בעת שעשרות משפחות נאלצו לעבור להתגורר בבתי מלון ובדיור חלופי בשל נזקים קשים שנגרמו לביתם. אבל כיוון שבשריפה זו לא היו, למרבה המזל, נפגעים בנפש, מרבית הציבור בישראל אינו זוכר אותה כאירוע טראומתי במיוחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
ככה זה. לאסונות ולטראומות יש נטייה להיחקק בזיכרון האנושי חזק יותר מאשר לאירועים שאינם "אסוניים". איש לא הקים אנדרטת זיכרון לזכר חללים שלא נספו…
לאחר השריפה הגדולה בכרמל, פעלו הרשויות וארגוני הטבע בשני מישורים במקביל, כדי לשקם את הנזקים הרבים שנגרמו לרכוש, בעיקר ביישובי המועצה האזורית חוף הכרמל (כמו בית אורן, עין הוד, ניר עציון וכפרי הדרוזים), שהיו הנפגעים העיקריים. במישור האחד, הם השקיעו סכומי כסף רבים בשיקום תשתיות: סלילת אזורי חיץ בחורש כדי להקל בתיחום שטחי האש בשריפה הבאה ובנגישות אליה מן הקרקע; שיקום מדרכות, דרכים, ספסלים, תאורת רחוב, כיכרות וכד'; והקמת נקודות חדשות של כיבוי אש – בין השאר באוניברסיטת חיפה ובעוספיא. במישור השני, כאמור, פעלו ארגוני הטבע בעיקר בדילול צמחייה מלבת אש בסבך החורש וכן בהשבת שיטות הרעייה המסורתיות של עיזים וכבשים, שגם הם מדללים את הצמחייה הסבוכה.
אלו הם שני מישורים משלימים – האחד מונע שריפות עתידיות, השני מאפשר התמודדות טובה יותר עם האש לאחר שכבר פרצה. סביר להניח שגם ביישובים שסביב ירושלים יציגו בשבועות הקרובים תוכניות דומות.
פעולה אחת חיונית נוספת לפחות נותרה עדיין לעשות, כדי למנוע אסון בשריפת הענק הבאה שעלולה לפרוץ בחיפה: סלילת כבישים במורדות שכונות הכרמל המערביות מקצה השכונה אל כביש החוף. כבישים שכאלה גם יקלו על עומסי התנועה שבצירים העולים אל הכרמל כבר היום, אך הם בעיקר ישמשו דרכי מילוט יעילות ומהירות מערבה במקרה של התפשטות שריפה. בשריפה של 2016 התושבים נאלצו להישאר בבתיהם או להימלט אל הרחובות כי לא יכלו לברוח למטה, אל הים, ולא למעלה, אל האש.
וזהו אפוא הלקח האחד והמהותי שעלינו ללמוד משריפות הענק שפרצו בישראל: תשתית טובה מצילה חיים.
