השבוע אישרה הכנסת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית את הצעת החוק המבקשת להחמיר עם נהגים שחוסמים בחנייתם מכוניות אחרות. מעטים הם הדברים המרתיחים יותר את הנהג בבוקר כשהוא יוצא לעבודתו מאשר מכונית זרה שחוסמת את היציאה מהחניה שלו או כזו שמפריעה לו להיכנס לשם בערב. לפעמים די בצפירה ממושכת כדי לזרז את הנהג הסורר, אבל במקרים רבים נאלצים נהגים כאלה להתקשר למשטרה ולבקש את סיועה. ומה עושה זו? מאתרת את בעל הרכב, מתקשרת אליו ומפצירה בו להזיז את מכוניתו. קנס? דוח? נקודות שליליות? כן, כבר…
החוק הוא צעד חשוב ומבורך במלחמה הצודקת נגד בריונות בדרכים ובתרבות הנהיגה הישראלית הקלוקלת. אבל הבריונות הישראלית הידועה לא תיעלם מהר כל כך, ובטח שלא זו המגלה את פניה יום יום, שעה שעה בכבישי ארצנו.
החוק החדש מתייחס לחסימת חניה אך הוא אינו מתייחס לנהגים שחונים על איי תנועה או על מדרכה במקומות לא מסומנים. החוק הקיים אוסר זאת כבר מזמן, ופקחים ושוטרים — אם בכלל יגיעו למקום — אמורים לקנוס גם נהגים כאלה, אך המרחק בין מה שהם אמורים לעשות לבין מה שנעשה בפועל הוא רב מאוד.
מרגיזה במיוחד היא תופעה בריונית נוספת שלמרבה הצער הפכה דווקא כאן, בכרמל, למגיפה אמיתית, לג’ונגל עירוני של ממש: חניה אסורה לא על המדרכה ואפילו לא על איי תנועה אלא על הנתיב הימני בכביש, צמוד לשוליים, כמו הפקיעו הנהגים את הנתיב הימני (שלרוב גם מוביל לפנייה ימינה בצומת הקרוב) והפכו אותו על דעת עצמם למגרש חניה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין ערב (ולילה) שבו לא הופך הנתיב הימני בשדרות הנשיא — ובמיוחד בקטע שלאורך גן האם — לאזור חניה חופשית. אותו הדבר קורה גם כמה עשרות מטרים משם, בנתיב הימני שלפני צומת דרך הים במרכז הכרמל. גם שם עומדות להן כמה מכוניות שנהגיהן רק יצאו “לקנות איזה משהו” באחת החנויות, ואין פוצה פה. וגם באזורים אחרים ברחבי העיר מאמצים נהגים את הנתיב הימני וחונים בו כמו היה זה מגרש חניה פרטי.
אין כל צורך להדגיש כאן כי חניה כזאת אינה חוקית בעליל וכי היא מהווה עבירת תנועה לכל דבר ועניין, אבל היא בעיקר בריונות מכוערת. בתל אביב על הרבה הרבה פחות מזה היתה העירייה גוררת את המכונית, ובעליה החצופים היו נדרשים לסור אל חניון הגרירה ולשלם קנס של מאות שקלים כדי לשחרר את רכבם. זה מה שעושה עירייה שאוכפת את חוקי התנועה והחניה בעיר.
תושבים רבים אוהבים להאשים את עיריית חיפה על כך שהיא מחפשת כסף קל באמצעות צביעת אזורי חניה בכחול-לבן ואילוצם של התושבים לשלם על חניה שפעם היתה בחינם. אבל האמת היא שביחס לעיריות אחרות בישראל, עיריית חיפה היא אחת מהמתירניות ביותר בענייני חניה. מספר האזורים שבהם החניה מוסדרת בתשלום הוא קטן מאוד ביחס לגודלה של העיר, וגם באזורים הצבועים כחול-לבן שעות האכיפה והפיקוח הן מצומצמות למדי.
למעשה, המתירנות והסלחנות של העירייה בכל הנוגע לחניה הן כל כך מופרזות עד שאפילו אלה שהופכים את הנתיבים הימניים לאזורי חניה עושים זאת ללא כל חשש מפני דוח, בדיוק כמו אלה שחונים על איי תנועה, על המדרכות או בחניות כפולות ומשולשות.
בריונות היא בריונות, ובדיוק כמו הבריון בבית הספר שמכה תלמידים חלשים ממנו רק “כי הוא יכול”, גם את הבריונות בכבישים ובדרכים יעצור רק חינוך. במקרה של נהגים החינוך הוא בכיס — בקנסות מרקיעי שחקים — למען יראו וייראו.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
