אנחנו מתהדרים בנוצות של קדמה, אבל העולם נשאר מפגר. כשאני אומר מפגר אני מתכוון פרימיטיבי, חשוך, אפל כחשכת הליל. זה מסביב לנו ואנחנו משקרים לעצמנו ואומרים שזה אחרת. בשבועות האחרונים ראינו את זה מפסגת הפירמידה העולמית ועד לשורשי הפוליטיקה המקומית. ראינו ילדים מופרדים מהוריהם על ידי מעצמה נבזית שבנתה את עצמה על הגירה ומשיבה למהגרים באכזריות שלא מביישת את חשכת ימי הביניים. במקרה אחד הופרדה בארצות הברית ילדה בת 10 אשר לוקה בתסמונת דאון מהוריה המהגרים. מנהל הקמפיין לשעבר של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ קורי לוונדובסקי, כשנשאל בריאיון לגבי ההפרדה של הילדה מהוריה, אמר בלי למצמץ “womp, womp” – המקבילה באנגלית של “אוי אוי אוי”. רוע צרוף ובלתי מרוסן. כעבור פחות משבוע צורף, כפרס, לוונדובסקי לפמלייתו של השליט הכל יכול והבלתי נתפש של העולם ה”חופשי” לוועידת המפלגה הרפובליקנית בנבאדה.
הפוליטיקה הארצית הישראלית, אשר נושאת עיניה בהערצה לנירון קיסר המודרני מאמריקה, אינה טובה יותר. עינויים, חיסולים, מעצרים פוליטיים – הכל כשר כדי להחזיק את ההגמוניה במקומה. האופוזיציה ברובה לא אומרת על זה דבר. פוליטיקאים עם ציצות שיער סוררות, עם שיער סגול, עם משקפי שופוני – כולם נדחפים למצלמה בגסות כדי להפגין בגאון את חשכתם. מרשימת החיסול של נפתלי בנט ועד לחיוכי השררה הנקמניים של אורן חזן ומירי רגב, פוליטיקת הבוטות והיעדר הבושה היא יותר מנורמה – היא אידיאולוגיה כשלעצמה.
רוצים להישאר מעודכנים?
זהו אותו היעדר בושה שמאפשר לתקשורת החיפאית להתייחס לנשים כמו בראשית המאה הקודמת כאל חסרות בינה, שמה שמשנה מבחינת הרלוונטיות שלהן הוא גילן או מראן, להוריד משידור אנשים שדעתם שונה ולהתעמר בהם בכתב. זהו אותו היעדר בושה שמאפשר לגורמים פוליטיים במרחב החיפאי להתייחס ליריבים אידיאולוגיים לפי מוצאם האתני ולא לפי השקפותיהם, ולא להניח להם לבטא את עמדותיהם. המרחב החיפאי התגלה בחודשים האחרונים כגזען ושוביניסט פעם אחר פעם.
לאן שלא מביטים זה מרים את הראש. התקשורת המקומית לא הקימה קול זעקה נגד הכוונה לשלול את זכות ההפגנה ממיעוט לאומי. אף גוף פוליטי או תקשורתי לא הקים מהומה נגד רעיונות החרם על עסקים של ערבים בחיפה. למעשה קרה ההיפך – קיבלנו לא מעט הסברים מלומדים למה ההפגנות הן לא לגיטימיות.
באותו האופן גם לא ראינו גורמים פוליטיים ותקשורתיים יוצאים נגד השוביניזם שמייצרת המערכה הפוליטית במרחב המוניציפלי נגד נשים. בשבוע שעבר נפתח בחיפה משפטו של משה איבגי המואשם במעשים מגונים בארבע נשים. במרחב הציבורי החיפאי, שהעניק לו פרס בפסטיבל הסרטים הבין לאומי אחרי שהועלו נגדו ההאשמות, לא זע דבר. שוביניזם וגזענות מתקבלים במשיכת כתף במקרה הטוב, ועבירות מין – לכאורה כמובן – לא מעניינות אף אחד.
