דצמבר שוב הגיע, והנה קרב ובא פסטיבל "החג של החגים". העיר שוב נצבעה והוארה בשלל צבעים ואורות מנצנצים, בכדורי אורות, בכרכרות מרצדות, בעצי אשוח מבהיקים, בשרשרות של נורות צבעוניות ובעוד כהנה וכהנה משחקי אורות בצורות, בגדלים ובגוונים שונים, כיד הדמיון הטובה על יצרני אביזרי תאורת חג המולד. תוצרת סין, כמובן.
נפלאה היא המושבה הגרמנית בכל ימות השנה, אך בחודש דצמבר היא נפלאה שבעתיים. החולפים בשדרה – במכוניותיהם או ברגל – עשויים לגלות קושי רב עד מאוד בריכוז או בניווט דרכם לנוכח שפע האורות. בתי הקפה והמסעדות הרבות התחפשו אף הן לקראת החג ועיטרו את חלליהם הפנימיים ואת חלונות הראווה שלהם.
ברחוב עצמו מקפצות העיניים מזוהר בוהק אחד למשנהו. הנסיעה במעלה השדרה דומה לתנועה מתמדת בתוך מנהרת אורות.
בכיכר למטה, לאחר שבשנים עברו נשמעו לא אחת תלונות על קיפוחה של היהדות בשלישיית סמלי הדתות הענקיים שמוצבים בה בכל שנה בחודש זה, הוגדלה השנה החנוכייה מאוד, הוצבה על גבי מגן דוד ענק, וכעת היא שווה בין שווים לצד עץ האשוח וחצי הסהר.
שלוש הדתות המונותיאיסטיות, על נציגיהן הרבים המתגוררים בחיפה, זוקפות עתה את ראשיהן אל על, זו לצד זו, ומציגות לעוברים ולשבים – דיירי הקבע והתיירים המזדמנים – את גאוותן העירונית ואת חיי הדו קיום המקודשים.
בכל שנה בחודש דצמבר נצבעת המושבה באדום ובלבן וחוגגת עמוק אל תוך ינואר וכניסת השנה האזרחית החדשה את המפגש הנפלא בין חנוכה לחג המולד ואת ערב השנה האזרחית החדשה, ולפעמים גם את חג הקורבן או את חודש הרמדאן המוסלמיים. בכל שנה זה קורה אך נראה כי השנה הוחלט בעיריית חיפה להגדיל באופן משמעותי את שפע האביזרים והקישוטים ולהציג מופע מרהיב ונדיב במיוחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
בכל שנה, כבר 25 שנה, ש"החג של החגים" – חגיגה חיפאית אותנטית וייחודית, שאין כמותה בשום מקום אחר, עד שהפכה כבר לשם דבר בכל רחבי הארץ ושמה אף יצא למרחוק – מושך אליו רבבות מטיילים, מבלים ואוכלים שפוקדים בהמוניהם את ואדי ניסנאס ואת המושבה הגרמנית, את השוק של הוואדי, את המסעדות ואת דוכני המזון. הם מכתתים את רגליהם בסמטאות הוואדי הצרות, אינם נרתעים מהדוחק ומהצפיפות ומקפידים שוב ושוב, שנה אחרי שנה, לבוא ולנשום ולהתבשם בניחוחה של החיפאיות הכובשת.
את "החג של החגים" אי אפשר להעתיק למקום אחר. זהו חג חיפאי מקורי ובלעדי, שבכל מקום אחר שבו ינסו לחקותו או להעתיקו ינחלו ללא כל ספק כישלון חרוץ ומיידי. אפשר ללמד סובלנות ואהבה ואפשר להטיף עד אין קץ להכלה ולקבלת האחר ולחגוג הן את הדמיון והן את השונוּת, אבל חיפאיות אי אפשר ללמד, ואת ואדי ניסנאס אי אפשר להעתיק, ואת שדרות בן גוריון ואת הגנים הבהאיים אי אפשר לשכפל לשום מקום אחר. וכך, גם את “החג של החגים” אי אפשר לקיים בשום מקום אחר – לא בארץ ולא בעולם. כי "החג של החגים" הוא חיפה, וחיפה היא "החג של החגים".
אפשר בהחלט ואף רצוי לשקול להשאיר את האורות המהבהבים, את הקישוטים ואת הכדורים הזוהרים גם לאחר שייתם לו חודש דצמבר על שלל חגיו. למעשה, אין כל צורך או סיבה להסיר את האורות הללו בשאר ימות השנה. יהיו שדרות בן גוריון מוארות וזוהרות תמיד וישמשו לא רק אטרקציה תיירותית מלבבת, אלא גם מגדלור נישא לסובלנות, לאחווה ולשלום.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
