באירוע פתיחת הפסטיבל מסתודדים שועי העיר (צילום: ראובן כהן)
באירוע פתיחת הפסטיבל מסתודדים שועי העיר (צילום: ראובן כהן)

הבינותי

פורסם בתאריך: 8.10.17 11:54

השנה היא 2072. חול המועד סוכות ופסטיבל הסרטים בעיצומם. תושבי חיפה עדיין מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: מוזמנים ולא משלמים ומשלמים ולא מוזמנים (אם גם אתם בקבוצה שמשלמת ארנונה אך איננה מוזמנת לאירוע פתיחת הפסטיבל, הכולל התכנסות, הסתודדות, התערבבות, יינות בינוניים, כיבוד ככה ככה ונאומים של שעה וחצי שבסופם מוקרן סרט טוב – אשריכם).

הטמפרטורה הבוקר עומדת על 47 מעלות צלזיוס שזה אומר שכבר סתיו והיום יהיה נעים יחסית. האנשים, כרגיל בימינו, חורצים לשון עם שחר. אנחנו מאמינים שחריצת לשון מביאה מזל טוב ומשתדלים לחרוץ מכל הלב. מאז שהחזירו את הסרט הערבי לאוויר, כולם ספוגי געגועים לעולם שהיה פה קודם. פאריד אל־אטרש שר את “אהובתי במקלחת” ואני מאכיל בבמבה את בני השביעי, שזה עתה נולד, עיניו כיולים על אפיקי נחל, וכן, שכחתי לספר, שמי אביתל ואני בן 107. רק אתמול החליפו לי את הראש ואני מרגיש כמו חדש.

בחדשות מדווחים עכשיו שראש הממשלה יאיר נתניהו החליט להפסיק את השיחות ועושה כרגע את דרכו לבית השלישי. הר הבית בידינו, אך אנחנו מחוסרי לב. הלבבות מונחים בצידניות המונחות כאן לצדנו, וזה מזכיר לי שפעם חילקו כאן מסיכות אב”כ והן שכבו אצלי בבוידעם. מצד אחד זה טוב ככה בלי לב – אף אחד לא מרגיש את כאבי הפנטום או האהבה, אך מצד שני אין בנו חמלה. אנחנו מסוגלים להרוג דעה אחרת באבחת חרב או בחריצת לשון של ארס.

השנה היא 2017. כבר שנה חלפה מאז פרישתו של שמעון פרס מהחיים הציבוריים ומהארץ ושובו אל העפר כאחד האדם, ועוד לא הספקנו להתגעגע או לחלום בהקיץ. אני אוהב אותו, את האיש הזה שהלך מאיתנו, ואני אוהב פירה ואת השמים בסתיו. אני אוהב שירים של משוררים נשכחים כמו המשורר ההוא ששכחתי את שמו. אני אוהב מוזיקה שבוקעת מחדר סמוך – אריקה באדו נותנת בגרוב למתבוססים באהבתם. אני אוהב יין שמישהו השקיע בו את הנשמה וריחו כדובדבן. אני אוהב לקרוא ספר שנכתב בדם או בלב אוהב. אני אוהב לגלות דבר מה חדש ולחשוב איזה אידיוט הייתי שלא גיליתי אותו עד עכשיו. אני אוהב לישון. אני אוהב לחלום. ואני אוהב את את ילדי. מסתבר שאפילו להתגעגע אני אוהב. אני אוהב להפריח בלונים ואת השממה. ופירה.

איך שהבנתי את זה רציתי להגיד “הבינותי” אבל לא מקובל כיום להגיד “הבינותי” אז לא אמרתי “הבינותי” למרות שאני אוהב מאוד את המילה “הבינותי” ולא מבין מדוע “הבינותי” פרחה לה מן השפה ואם כבר שומעים מישהו אומר “הבינותי” מרימים גבה. לו רק ניתן הייתי אומר משהו כמו “ברור שהבינותי”. אני אוריד את הביצים מהאש לפני שהן תהיינה קשות. או הבינותי. זה שאני מניח ספר שפורח על השטיח מפריע לעוזרת עם השואב. או הבינותי. צריך לעזוב קצת את הבית ואת הסמארטפון ולצאת אל הטבע. הבינותי.

השנה היא 2017. באירוע פתיחת פסטיבל מסתודדים שועי העיר. ומבטם נוגה.

 

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר