בת גלים, הצעירה לנצח, נולדה בשנת 1920. נערה חיפאית שזופת עור, עם שיער צרוב גולש אשר שזור בחרוזים צבעוניים שמבליטים חיוך ביישני וחופשי. אנדיאנית חיפאית – כך אני רואה אותה. סוג של טום בוי, חברה של קרית שפרינצק ונוה דוד. האחות הקטנה והסוררת של הכרמל השמרני והקר, בוגר הטכניון, שמביט עליה כנוף מהסלון היקר ותו לא. חלקו אף העז לחשוב שאולי היא תירגע אם ניצוק לתוכה איזו מרינה כעורה מבטון.
היא עומדת ליד גלשן הלונג בורד. זה הסגנון שלה. עם הטיית ראש קלה ועם עיניים צוחקות. עם הפנים לים ועם העורף למורדות הכרמל. היא לא סופרת אף אחד, יש אותה ויש את חיפה. הנערה שקטה מבחוץ אך סוערת מבפנים, שבבית הספר תמיד אמרו לה שיש לה פוטנציאל אבל היא לא מממשת אותו, ושאם רק נדחוף אותה קדימה ונציב לה גבולות, הפוטנציאל הזה יפרוץ. אבל היא בדרכה הקלילה, עם רוח של גולשת, חותרת למגע עם הגל הבא. היא כבר רואה את עצמה שם, בקצה הגל, על הקצף, ואחרי הגל הזה יגיעו עוד אחד ועוד אחד. היא לומדת לפתח ציפייה שמובילה לאופטימיות מדודה. הישיבה בציפה במים הכחולים והמבט הנינוח אל עבר האופק. אלו הם הרגעים שמאריכים את חייה ומצעירים את נפשה. בסבלנות, עם תקווה שהגל הבא יהיה גדול יותר, חזק יותר, ואז יגיע זמן התהילה הצנועה שלה. כך, בעמידה כפופה ועם חיוך מאושר ומלוח, כמה שניות של הנאה צרופה. ואז נופלים וקמים, כמו בחיים. ושוב מחכים לעוד כמה רגעים קטנים של אושר שיוצרים רצף. בת גלים, שכונה עם פוטנציאל. ככה החיפאים אומרים. החיפאים טובים בדיבורים. אנחנו, הבת גלימים, מבינים אתכם. אתם, קברניטי העיר, לא יודעים מה לעשות איתה. לא סתם כל המופרעים והחופשיים ברוחם גרים אצלנו בשכונה.
בעוד רגע תבינו שיש סיבה לכך. תנו לה להשתולל ולהמשיך בדרכה. אמרו לה שהיא טובה בדיוק כפי שהיא. חדדו לה את הכישרון, את רוח הגלישה, את ניצני תרבות הבילוי של בתי הקפה, המסעדות, חנות הגולשים והבר החברתי הראשון. זו התחלה גדולה לשכונה קטנה, אז בואו נזרום עם השיק שלה.
* * *
רוצים להישאר מעודכנים?
שבת, 8:00 בבוקר, חוף ה־Back Door. בת גלים מתעוררת מוקדם פעם אחת בשנה כדי לזכור את חבריה הטובים, אוהבי הים והגלים. השבת הזו בירכה את הגולשים בגלים טובים, לא אקסטרים, כי באנו לזכור חברים. שכונה שבה נאמנות וחברות הן ערכים עליונים. גם אני הייתי שם, בתחרות גלישה להנצחת זכרם של שלושת היקרים – אלון שמעוני, עופר זהבי וגיא צורף ז”ל. היה מרגש לראות את הקהילה האצילית הזו מפיקה אירוע מקצועי שכולו רוח ספורטיבית אמיתית לזכרם של החברים. התחרות הפכה כבר למסורת יציבה, וזו השנה ה־14 שבה היא מתקיימת. מרגש לראות את מספר האנשים שהגיעו לכל מכל קצות הארץ. טובי הגולשים, צעירים לצד מבוגרים, מקצוענים לצד חובבים.
אני אוהב אורחים, אני אוהב להכיר אנשים חדשים, ועוד בבת גלים. וכך הגיעו להם משפחות עם כלבים, תיירים, צלמים, פנסיונרים ומפורסמים. אפילו השחקן אלי פיניש, חובב גלישה מושבע, רדף אחרי כדי שאעשה איתו שוט לטיק טוק. אמרתי לו "אלי כפרה, זריז תמונה וזהו". זוהי נקודת האור של בת גלים, והכל מתקיים בהתנדבות מלאה על ידי עמותתBack Door .
בשבוע שעבר פנינו לניר שובר, עוזר ראש העיר, שהוא מהבודדים בעיריית חיפה שעוד מצליחים לסבול אותי. "לא תמיד צריך להמציא שטיקים חדשים", אמרתי לו, "הנה, תראה. זה כאן, אוריגינלי, אסלי. תחרויות כאל מתקיימות בנתניה, באשדוד ובחדרה ומביאות אלפי אנשים אל החופים. פה תשפכו כסף – על פסטיבל גלישה. זה הכי אמיתי, הכי תיירותי, הכי ספורטיבי, הכי חברי ובעיקר הכי חיפאי". הוא הבטיח לי שבשנה הבאה יהפוך האירוע לפסטיבל גלישה. רשמתי. וכשאני רושם אני זוכר. חוף ה־Back Door התרחב. נוסף לו פיק גלישה חדש באזור המנחת. זאת בזכות המלחמות של התנועה שלנו להאיץ את הריסת החומה של חיל הים ולחבר את הטיילת. לא ויתרנו, וזה קרה. כך הרווחנו עוד אטרקציה לגולשים. ואלפי תודות ליונה יהב.
חשוב לציין שהשנה עיריית חיפה נתנה יד ועזרה במעט בתחרות לזכרם של החברים, אך שוב חוזר הניגון – פוטנציאל לא ממומש. מגיע לנו, ובעיקר לאלון, לעופר ולגיא, שיקום פסטיבל גלישה לזכרם, עם מוזיקה, עם דוכנים ועם אמנים. פסטיבל שיעשה כבוד וייתן קצת פרנסה לתושבי השכונה ולעסקים הבודדים שקיימים בה. ולא יזיקו גם כמה מילים טובות מראש העיר ברמקול מסוכת המציל.
* * *
בזמן שאנחנו משחקים אותה פטרונים של בת גלים, בת גלים תמשיך להיות צעירה, להמתין בציפה ובציפייה שקטה לגל הבא. אנחנו הם אלה שמתבגרים. אנחנו דור אחד מני רבים שרק עובר בה. השכונה הזו יודעת המון – ילודה, הצלת חיים וגם מוות לא עלינו בבית החולים רמב"ם; רופאים לצד אלפי חיילים בעירוב מושלם עם האוכלוסיה המקומית; חדשנות ורוחניות של התושבים ושל הגולשים; ואולי זו בכלל השכינה של מערת אליהו הנביא, שידועה בסגולות שלה לריפוי ולחיזוק הנפש והרוח. אמרתי לכם שיש סיבה לרוח הזו של תושבי השכונה – השכונה היחידה בחיפה שאשכרה נושקת לים.
אבל לכל הטוב הזה יש גם רע. מאבקים בין הקבוצות ששולטות בעיר, אם בהנהגה ואם בחוגי הנדל"ן, בין הירוקים לצהובים, בין פוליטיקה לאשפה ימית. אז מה נסגר? מתי נתחיל ליהנות באמת מבת גלים?
והנה היא שם, ממתינה בשקט על הגלשן, מביטה אל עבר האופק ומתכוננת לגל הבא. בלי חשבות עמוקות, בלי דאגות. אנחנו בשבילה רק נקודות קטנות על החוף שזזות בלי הפסקה באופן לא הרמוני. לא מעניין אותה הקזינו ולא הנדל"ן, רק אל תפגעו לה בים. היא רק תסובב את הראש לעבר החוף לכמה שניות, תסדר את שיערה המתבדר, ותחזור להסתכל באופק במבט חודר. היא סופרת את הגל ה־100.
התחרות לזכרם של אלון שמעוני, עופר זהבי וגיא צורף ז”ל בבת גלים
