זהו, אני אמא. נכון, כבר יותר משנתיים אני מדברת על זה, מתבכיינת על זה, משוויצה בזה, ואפילו קראו לי אמא של לביא בטלפון, אבל זאת הפעם הראשונה שאני באמת באמת מרגישה כמו אמא, קלאסית כזאת, כמו בספרים. נכון, אני לא חזקה בבישולים (מתישהו נגיע גם לזה), אני מערבבת כביסות וחצי מהבגדים של לביא הם ורודים, ואני מאשימה את לביא באיחורים שלי במקום ללמוד לקחת אחריות ולצאת רבע שעה יותר מוקדם (טוב נו, שעה), אבל השבוע, כמו כל אמא, סוף סוף הכנתי מראש לוח זמנים לקראת חופשת פסח שמשאירה אותנו הרבה יותר מדי ימים ברציפות בלי גן, אפילו שהוא פרטי ומשלמים עבורו הרבה מאוד כסף.
פיניתי יום לביקור אצל הדודים במרכז (כי זה מה שמבוגרים אחראיים עושים – שומרים על קשר עם המשפחה הרחוקה כדי שיהיה מה לעשות בחופשות), הכרחתי אמא מהגן לעשות פליי דייט כדי שלא יהיה ללביא שבוע וחצי בלי החברים הקבועים, וקניתי תיק צידנית כדי לקחת לכל הפעילויות אוכל, חיתולים ובגדים להחלפה כי זה משהו שאמהות עושות.
ואז ניגשתי לדבר האמיתי. בהתלהבות רבה פתחתי את התוכנייה של פסטיבל הצגות הילדים הבין לאומי של חיפה והתחלתי לסמן. הפעם לא התמקדתי במופעי החוצות שלאורך השנים הייתי מוקפת בהם בילדים וזה לא היה מחשיד כמו לשבת באולם כשבכיסא שלידי אין אף ילד, אלא עברתי על כל ההצגות, כולל הצגות התחרות. לרגע נבהלתי ותהיתי ביני לבין עצמי אם לביא נמצא בגיל המתאים שבו הוא יוכל לשבת לאורך זמן בהצגה וגם להבין מה קורה על הבמה. הבעיה התעוררה כשהתברר לי שכל הצגות המקור מיועדות לילדים גדולים ממנו, אז בחרתי בשלוש הצגות בלבד – אחת לכל אחד מימי הפסטיבל. במקרה הכי גרוע נצא באמצע.
רוצים להישאר מעודכנים?
אלא שאחרי שהזמנתי כרטיסים להצגות נזכרתי שבכל זאת יש כמה מופעי חוצות שווים ונאלצתי לעשות שינויים בלוח הזמנים של הפעילויות האחרות. את האמא מהגן הצלחתי לתפוס ברגע האחרון לפני שהיא בעצמה קנתה כרטיסים לפסטיבל (והתברר לי שהיא אמא מנוסה יותר ממני וידעה לחפש את ההצגות המתאימות), את המפגש עם המשפחה במרכז העברתי ליום אחר, וכל מה שנשאר לי היה למצוא מסלול מגניב בטבע וארוחה משותפת עם חברים שגם להם יש ילדים קטנים.
אולי אני טועה ולביא יקבל מנת יתר של פעילויות, והטראומה הזאת תוביל אותו להתנקם בי שכשהוא יגדל, ואז הוא יקנה מנוי למשחקים של מכבי חיפה או משהו בסגנון הזה וישאיר אותי לבד. לפעמים אני מרגישה שרק כדי למנוע מפח נפש בעתיד אני עושה עוד ילד אחד, ליתר ביטחון.
אין לי מושג אם הכל ילך לפי התוכניות או שללביא פתאום ייצאו שיניים וכל התכנונים ייזרקו לאשפה. אני רק מקווה שלא פסחתי על שום דבר. אז לא נותר לי אלא לאחל לכולכם חג שמח ולבקש מכם לאחל לי הצלחה וללביא הנאה. תחזיקו לנו אצבעות.
