אתחיל מהברכה המרוקאית הכי מנומקת שאני מכיר: קולולולולולו.
אף פעם לא הייתי ידוע כאוהד כדורגל מושבע, שכן אני מחובר לעולם הכדורסל ושיחקתי בעבר לצד גיא גודס, קורן אמישה, מיקי גורקה ועוד מוכשרים.
אבל השמחה על האליפות של מכבי חיפה מצד האחיינים והחברים והסובבים מדביקה גם אותי. במיוחד כשאני בלי המסכה.
אמנם הייתי כדורסלן, אבל כדורגל תמיד היה קרוב אליי, עוד בשנות ה-70, כשבשבתות אנשים הסתובבו עם טרנזיסטור מחובר לאוזן, כשהם מפצחים כמו תוכי אמזונס 4 קילו גרעינים שחורים בזמן שמאזינים לשירים ושערים.
גם מכבי חיפה הייתה קרובה אליי: כתושב טירת כרמל אני זוכר שכל העיר תמיד הייתה מכבי חיפה, להוציא את האחים הרשקו ואת אבנר, אוהדי הפועל האדומים, שנחשבו אז כחייזרים שהגיעו מהכוכב האדום מאדים.
החיבור למכבי חיפה של תושבי טירת כרמל התחזק עוד יותר, בעקבות תושבי העיר מרקו בלבול וכמובן האיש והתלתלים, ראובן עטר הענק.
אני זוכר את השנים הגדולות של מכבי חיפה עם האליפויות והגביעים, ואת התקופה שהקבוצה שלטה ללא עוררין בכדורגל הישראלי, עד הרגע שהוקם אצטדיון הפאר סמי עופר, שלאחריו הגיעו שבע השנים הרעות כשווסילי היה לובש שק ירוק וקורא את מגילת איכה על חורבות אצטדיון קרית אליעזר.
רוצים להישאר מעודכנים?
השנים הרעות והמתסכלות הגיעו לקיצן עם הגעתו מהדרום של המאמן שהפך לאגדה עוד בחייו: ברק בכר הגדול.
ועכשיו סיפור: לפני יותר משנתיים ערכנו במלון "קדם" בטירת כרמל סעודת הודיה לשם בעקבות החלמתו של אחי הבכור מהקורונה. באותה העת, בחדר האוכל היו כל שחקני מכבי חיפה יחד עם מאמנם הטרי: ברק בכר.
הרב יוסי ארמה (כדורגלן עבר שחזר בתשובה) שניצח על סעודת ההודיה, ניגש אל בכר ואמר לו: "אם אתה רוצה אליפות בסיעתא דשמיא, בוא אני אתן לך ולשחקנים שיעור תורה. בכר המתוק שמחובר לשורשיו היהודיים הביע הסכמה מיד, וגם קיבל ברכה יחד עם השחקנים.
כמובן ששיעור התורה התקיים והשפיע עד שהזרים של מכבי כמעט שהתחילו להניח תפילין.
לסיכום: בכל הכבוד לחלוצים ולקשרים, מה שהביא את האליפות היא העובדה שהשחקנים והמאמן הצליחו להבקיע שערי שמיים.
לכל כתבות גיליון האליפות שלנו לחצו כאן >>>
