קשה להגזים בחשיבותו של האירוע המוזיקלי שיתקיים בחיפה בסוף החודש. פסטיבל האינדי שמארגנת מינהלת העיר התחתית בניהולו האמנותי של בן ריפתין הוא בשורה הרבה מעבר לרמה המקומית. הפסטיבל, אם לשפוט לפי רשימת האמנים, המיקום והתפאורה הנלווית, אמור להיות אחד מהאירועים המוזיקליים המסקרנים ביותר בארץ.
האירוע ששמו "SoLow" — שם אשר הולם את מיקומו בעיר התחתית — ייערך בימים רביעי וחמישי, 29 ו-30 בנובמבר. רובו יתרחש במבנה התעשייתי ברחוב שער פלמר 2, כאשר בתוך ההאנגר תוקם במה אחת. מחוץ למבנה, ברחוב קדושי בגדד, תוקם במה שנייה, והבמה השלישית, שתיוחד להופעות אוונגרד ולמוזיקה ניסיונית, תפעל בפאב הסינקופה ברחוב כיאט. בהאנגר ובסביבותיו יוקמו גם דוכנים וחנויות פופ אפ עם דיסקים, עם מרצ’נדייז ועם פריטי אופנה. הברים והמסעדות באזור יתגברו את פעילותם ויוציאו דוכני משקאות ואוכל לרחוב. כרטיסים נמכרים במכירה מוקדמת ב-65 שקל לכל ההופעות ביחד במשך היומיים.
להקת ועדת חריגים (צילום: יח"צ)
גם מלכה שפיגל תהיה כאן
אבל ההתרחשות המרכזית היא כמובן המוזיקה עצמה, וכאן נכונה לחובבי האינדי חוויה נדירה. רשימת ההופעות כוללת שמות מרכזיים בסצנת האינדי הישראלית ובהם טייני פינגרז, בום פם, המסך הלבן, ועדת חריגים ואלון עדר ולהקה. ברשימת האמנים משובצים גם הרכבים חיפאיים בולטים כמו מלך התרבות, פלאפון ענק, Double Jackal וקילר הלוהטת.
בלוח ההופעות לא נפקד גם מקומם של הרכבים ואמנים מחו”ל, ומעל לכל להקת הרוק האגדית WIRE, הפועלת מאז סוף שנות ה-70, שהוציאה השנה אלבום חדש. WIRE היא להקה לונדונית שהוקמה על ידי קולין ניומן, גרהם לואיס, ברוס גילברט ורוברט גוטובד, והוכתרה כבר בראשית דרכה כאחד מהכוחות היצירתיים המקוריים בסצנת הפאנק והפוסט פאנק. אלבומיה הראשונים שימשו השראה ללהקות כמו סוניק יות’ ובלייר. המוזיקה העכשווית שלהם נשמעת מורכבת ובוגרת יותר, אבל לא איבדה מהעוצמה המקורית והחיוניות שלה. ניומן מגיע עם בת זוגו הישראלית מלכה שפיגל (לשעבר ממינימל קומפקט) ויופיע ביחד איתה בהרכב המשותף שלהם Immersion.
ההרכבים הישראליים נבחרו בקפידה, וברשימה יש מנעד רחב של אמנים בין הקוטב הקומוניקטיבי והנגיש לניסיוני והתובעני. הופעה של בום פם היא תמיד חוויה אקסטטית של מוזיקה שמחה ווירטואוזית, וכעת, עם חזרתו של עוזי רמירז (האחים רמירז) להרכב, ניתן יהיה ליהנות שוב מהדו שיח המוזיקלי המרתק בינו לבין הגיטריסט השני של ההרכב אורי כנרות.
טייני פינגרז גם הם הרכב חורך במות ומרקיד שיודע לשלב חשמל, אלקטרוניקה ואקוסטיקה ולעשות פאן מתוחכם.
חברי המסך הלבן הפכו בשנים האחרונות לבני בית בחיפה והם מופיעים כאן לא מעט. ההופעה שלהם בפסטיבל תהיה הזדמנות נוספת להישאב למחוזות הביזאר המשועשע.
ההרכב החיפאי פלאפון ענק, עם יוני כדן על הגיטרה, עופר ביימל בתופים ואריאל קליינר על המחשב, עוסק גם הוא בשילוב בין בטן וראש, עם הרבה אנרגיות, עוצמה ודיסטורשן, וגם עם לא מעט עומק ופיוטיות.
ההחלטה לייחד במה למוזיקה אקספרימנטלית היא אמיצה וראויה להערכה, ובחירת האמנים שיופיעו בה היתה מאתגרת. קשה מאוד להכניס לתבניות את המוזיקה של מאירה אשר ודודיק אופנהיים למשל — אמנים העוסקים באלתור ובאלקטרוניקה. גיא האריז, מלחין ומבצע ישראלי לשעבר המתגורר בלונדון, משלב נגינה בקלרינט עם שירה ואלקטרוניקה. ודים נמירובסקי וצבי פטרקובסקי — ההרכב המכונה מלך התרבות — יחתמו את ההופעות בבמה זו ביום השני בהופעה טראשית ורוויית הומור.
להקת WIRE (צילום: דודו בכר)
מלכה שפיגל (צילום: דודו בכר)
רוצים להישאר מעודכנים?
התאורה שוטפת והסאונד בולע
ראוי לברך על כך שמינהלת העיר התחתית החליטה לנטוש את הפורמט הקודם של פסטיבל האינדי "חיפה 100 לייב" שהתקיים בשנים הקודמות. הפסטיבל הקודם התאפיין בגודש שהקשה על בחירת ההופעות, והפיזור שלהן על פני העיר התחתית כולה גרם להחטאה של אווירת הפסטיבל.
ריפתין מוכר לקהל החיפאי ממועדון הסירופ, שפעל בעיר התחתית עד לפני שנתיים ושסגירתו עדיין מורגשת כטראומה בקרב חובבי המוזיקה בעיר.
ריפתין, אינדי זה הגדרה רחבה. מה הנחה אותך בבחירת המוזיקאים?
“אף אחת מהלהקות המשתתפות לא כותבת את המוזיקה שלה מתוך מטרה בלעדית להתפרסם או להצליח. כולם עושים את האמנות שהם מאמינים בה ומתעניינים בה — כל אחד בז’אנר שלו, בצורה שלו וברמת הרצינות או ההומור שלו, אבל בגדול כל הלהקות המשתתפות נבנו ובונות את עצמן לבד, לא על גבי תוכנית ריאליטי ולא כאלה שהתחילו את היצירה המוזיקלית שלהם עם מימון כבד של חברת תקליטים. יש לנו הערכה לצורה שבה הם פועלים, ומעבר לכך — לאמנות שהם עושים”.
נניח שאני מגיע לפסטיבל בלי היכרות מוקדמת עם ההרכבים. מה אתה ממליץ לראות?
"קשה לי להמליץ כי אני אוהב את כולם, אז אלך דווקא על הדברים שאנשים אולי פחות מודעים להם – קוסטה קפלן עם ההופעה החדשה והמוחצת שלו, Immersion של שפיגל וניומן שמייצרים מוזיקה קסומה, ובום פם עם רמירז. יש פה שיבה למקורות וחומרים חדשים. מסילת ישרים עושים היפ הופ מוזר ונהדר, ומחלקת הפאנק עם סווטשופ בויז, אנטיגונה רקס ו־Not On Tour הם כולם חדים וחמים. אה, ויש גם את WIRE ואת כל השאר”.
מדובר בשינוי חד מפסטיבלי האינדי שהיו בשנים האחרונות בחיפה – התרכזות בשלושה לוקיישנים במקום בעשרות ומספר יחסית מצומצם של הרכבים. מה עומד מאחורי הבחירה לקיים את הפסטיבל כך?
"פסטיבל מתממש בצורה האידיאלית שלו כאשר יש הרבה אנשים ביחד, הבמה גדולה, התאורה שוטפת אותך והסאונד בולע אותך. בשביל זה צריך לרכז את האקשן במתחם גדול אחד, שמי שיגיע אליו יוכל בהליכה קצרה לבחור בין כל הבמות והחללים”.
שאלת השאלות – האם יבוא קהל מחוץ לחיפה? מה נעשה כדי למצב את הפסטיבל הזה כאירוע שהוא יותר ממקומי?
“קודם כל חשוב לומר שהמאמץ כולו הוא של אנשי מינהלת העיר התחתית, ואני נכנס לתמונה רק מבחינת הליין אפ. כל ההפקה, התיאומים והתמיכה מגיעים מהם, וכמובן גם הרצון למשוך קהל מחוץ לעיר. לגבי השאלה אם זה יקרה – זה קורה! אני יודע על תל אביבים ועל צפוניים רבים שכבר קנו כרטיסים, וזה בגלל שהפסטיבל הזה שונה מכל פסטיבל אחר בארץ מבחינת השילוב המיוחד שהוא מציג – מגוון הופעות אינדי מקומיות מעולות ולצדן מבחר הופעות ספציפי של אוונגרד, פרפורמנס ואלתור בבמת הטקטוניקס, ועל כל זה הופעה מרכזית משובחת מחו”ל. אין פסטיבל כזה בארץ, לא בהרכב האמנותי הזה ובטח לא במחיר כניסה הנמוך שהעירייה מאפשרת”.
מלך התרבות (צילום: יוס סטייבל)
