טניה גולדין (43) נבחרה למנהלת בית הספר היסודי דגניה בקרית חיים מערבית. לגולדין תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות אנגלית ותואר שני בייעוץ חינוכי. היא בוגרת התוכנית להכשרת מנהלים "אבני ראשה" ועברה קורס מנחים בשיטת "מצמיחים – להפחתת אלימות בבתי ספר".
גולדין נולדה באוקראינה ועלתה לארץ בגיל 13. לדבריה, העלייה לארץ היא חלק מההוויה החינוכית ש"הובילה אותי עד הלום". היא נשואה + 2, מתגוררת בחיפה. יש לה ניסיון של יותר מ-20 שנה בתחום החינוך. היא לימדה בבתי הספר עלייה בבת גלים ונירים בנווה דוד, שם שימשה יועצת חינוכית ומורה לאנגלית, בנוסף לריכוז מרכזים רב-תחומיים לילדים בסיכון.
בשבע השנים האחרונות לימדה גולדין בבית הספר אהוד בכרמל. גם שם שימשה יועצת חינוכית ומורה לאנגלית, ובנוסף שימשה רכזת חינוך מיוחד וחברה בצוות ניהול בית הספר. במקביל שימשה מדריכה ומנחה של צוותי הוראה במסגרת תוכנית "מרום" של משרד החינוך במחוז חיפה לקידום הוליסטי של בתי ספר בכל המגזרים.
איך את מתרשמת מדגניה בהשוואה לבתי הספר השונים בהם לימדת בחיפה?
"דגניה הוא בית ספר הטרוגני. לומדים בו תלמידים ותיקים לצד עולים חדשים. בזכות הכלים שאני מביאה מניסיוני בבתי הספר השונים, אני אתן מענה לכולם, גם לאלה מהתלמידים שקצת קשה להם וצריכים אותנו שם יותר, וגם לאלה שיכולים לרוץ לבד ויצטרכו שנאתגר אותם יותר. יש כאן אוכלוסייה מגוונת שאני בטוחה שניגע בכולם".
כמנהלת בית ספר יסודי, את תהיי הראשונה שתניח את היסודות, עליהם תיבנה במשך 12 שנות לימוד התשתית החינוכית של הבוגרים. איך את נערכת לאתגר הזה בעידן שהוא מאתגר בפני עצמו?
"יש משפט אחד שפעם אמרו לי ושמלווה אותי לאורך כל הדרך – 'לא לוותר לאף תלמיד ולא לוותר על אף תלמיד'. זה המוטו שלי. לראות את כל התלמידים עם צורכיהם ותחומי העניין שלהם. להבין שהעולם הטכנולוגי הוא העולם שלהם. לא להתעלם מזה ולהגיד שהוא לא קיים ולהישאר בתוך בועה. צריך ליצור מציאות בבית הספר שהיא מותאמת למציאות שבחוץ. ליצור הוראה חדשנית, להכניס מחשבים כחלק מאמצעי הלמידה וההוראה, להנגיש את הידע ואת כל מה שאנחנו אמונים עליו בבית הספר בצורה שמותאמת לעולם התוכן של הילדים של היום. אלו המיומנויות שאני ארצה שהם יתרגלו בחוץ בסופו של דבר: חוסן, ידע טכנולוגי, להיות 'ראש הגדול', חשיבה פורצת גבולות זמן ומקום. כמנהלת, אני מאמינה שתפקידי ליצור עבור התלמידים את המציאות הזו בתוך כותלי בית הספר. להנגיש את מה שצריך בדרך שמדברת אליהם".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך מסלול חייך שעברת כאן כתלמידה עולה חדשה בא לידי ביטוי בחזון החינוכי שלך כמנהלת אם בכלל?
"יש פה שני דברים: הראשון – עם מה שאני באה לבית הספר. הודות לתפקידים השונים שמילאתי, אני רואה את עצמי באה עם ארגז כלים המשלב בין הכלים הפדגוגיים לרגשיים, מה שנותן לי את היכולת לראות את באי בית הספר בשלמותם; הדבר השני – אני מביאה חוויה אישית של עלייה בגיל 13 שהיא מאוד דרמטית, היא חלק ממי שאני היום גם 30 שנה אחרי. אני זוכרת את התחושה של מה זה לא להיות שייך ולחוות קשיים לימודיים וחברתיים, ולא באמת להצליח להשתלב עד הסוף. זה חידד אצלי מאוד את החושים כלפי אותם אלה שהצרכים שלהם שונים, והם לא תמיד יצעקו כדי למשוך את תשומת הלב. אלה צריכים אותנו מאוד. מאוד חשוב שאנחנו, הצוות החינוכי, נשים את הלב אליהם ונושיט להם יד עם המון חמלה ורגישות. זה לגמרי חלק מהסיפור האישי שלי.
"אם אני לוקחת את המזוודה המקצועית הזו והחוויה האישית המאוד חזקה, אני מרגישה שאני באה לתפקיד הזה ולבית הספר דגניה עם ידע ובשלות מצד אחד, ועם אהבה ולב מאוד גדול מצד שני. זו לא קלישאה, זה משהו שאני מרגישה אותו באמת. אני משוכנעת שהשילוב הזה יהיה שם כדי לעזור לי להצעיד את בית הספר קדימה – לתת לתלמידים את תחושת השייכות והמסוגלות לצד הקידום של האמצעים הפדגוגיים ופיתוח הצוות. זה מאוד חשוב שהצוות יהיה כל הזמן בתנועה קדימה כדי להתפתח, שנהיה הכי טובים עבור התלמידים, ובמקביל שנהיה שם גם עבור ההורים והקהילה באמצעות שותפויות. יצירת החיבורים הנכונים זו ההצלחה, בעיניי. בית הספר לא פועל בחלל ריק והחיבורים עם כולם הם חשובים בשבילי".
