היסטוריה: מרטין בובר (1965-1878) היה סופר והוגה דעות ציוני, חוקר החסידות ואחד מאנשי המוסר הדגולים בישראל. בובר נולד בווינה, למד באוניברסיטאות שונות במערב אירופה והתקרב לציונות. בשנת 1901 הוא התמנה לעורך של "די וועלט" ("העולם") – העיתון של ההסתדרות הציונית. בשנת 1916 הוא ייסד את הירחון "דר יודה" ("היהודי") שמשך אליו את מיטב המוחות האינטלקטואליים של דור התחייה. בשנת 1923 פרסם בובר את ספרו "אני ואתה", שבו ניסח את פילוסופיית הדיאלוג שלו – הדת כדו שיח בין האדם לאלוהיו. ספרים בולטים נוספים שלו הם "אני ואתה", "דרכו של מקרא" ו"לקט מאוצר החסידות". בשנת 1938 הוא עלה לארץ ולימד באוניברסיטה העברית. בובר ועמיתו י"ל מאגנס תמכו באידאולוגיה של אגודת ברית שלום שחתרה לקיומה של מדינה דו לאומית בארץ ישראל.
מיתוסים הקשורים לפעילות גופנית בזמן היריון: בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית ברמת הידע הקשור לפעילות גופנית בהיריון. למרות זאת, עדיין קיימות תפישות מוטעות רבות הקשורות לפעילות הגופנית בתקופה זאת. להלן חלק מהמיתוסים הנפוצים ביותר, ביחד עם עובדות אמיתיות שמוכרות פחות.
פעילות גופנית בזמן ההיריון עלולה לגרום לחבלה לאם ו/או לעובר: בפועל, נשים הרות שעוסקות בפעילות גופנית נחבלות פחות מנשים שאינן הרות העוסקות בפעילות גופנית, וזאת ככל הנראה בגלל אמצעי הזהירות הננקטים. נוסף על כך, יש לזכור כי העובר נמצא בתוך מי השפיר המגנים עליו מפני פגיעה חיצונית.
בזמן הפעילות הגופנית מערכת השרירים של האם דורשות יותר דם וחמצן ולכן עלולה להיווצר ירידה באספקת הדם והחמצן לעובר: בפועל תהליך זה אינו מתרחש כלל. ההיריון מעלה את תפוקת הלב של האם (בעיקר כתוצאה מעלייה בנפח הפעימה של הלב). כמו כן יש עלייה נוספת בתפוקת הלב במהלך הפעילות הגופנית (נוצר אפקט מצטבר של עלייה בתפוקת הלב כתוצאה מהיהריון ומהפעילות הגופנית), כך שבזמן הפעילות מזרים הלב יותר דם לרקמות, והעובר מקבל את אותה כמות הדם והחמצן. יתרה מכך, אפילו במאמצים גופניים קשים העובר אינו סובל מירידה באספקת הדם והחמצן.
הפעילות הגופנית גורמת להתכווצויות רחם שעלולות לגרום לצירים וללידה מוקדמת: התכווצויות רחם אכן מתרחשות במהלך הפעילות הגופנית בכל שלבי ההיריון, אך לא מהסוג שמזרז את הגעתם של הצירים והלידה. ההתכווצויות הגורמות ללידה מתרחשות רק לקראת מועד הלידה המיועד.
בזמן הפעילות הגופנית יש סכנה לכריכת חבל הטבור מסביב לעובר: הסבירות למקרה כזה היא קטנה מאוד. בפועל,
ככל שהעובר הוא קטן יותר (חודשי ההיריון הראשונים), הסיכוי לכך הוא קטן יותר.
פעילות גופנית דורשת תזונה ואנרגיה שעלולות לבוא על חשבון העובר: ההיריון הוא תהליך שהמספק באופן חד כיווני את כל צורכי העובר מבלי שהאם תקבל ממנו דבר, כך שאם נוצר חסר תזונתי כלשהו, הוא יהיה על חשבון האם עד לסיום כל מאגריה, וזאת כדי למנוע חסר מהעובר. מסיבה זאת, ההסתברות כי האנרגיה הדרושה לפעילות תהיה על חשבון העובר היא נמוכה מאוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
בפעילות הגופנית יש עלייה של מעלה עד מעלה וחצי בחום הגוף שעלולה לפגוע בהתפתחות התקינה של העובר: גם הפעילות הגופנית וגם ההיריון עצמו מגבירים את זרימת הדם לעור ומקטינים את סף ההזעה (גם אצל אשה הרה שלא מבצעת פעילות גופנית, השפעות אלו מתרחשות). כלומר אשה בהיריון מזיעה מוקדם יותר, וכתוצאה מכך מנדפת מהר יותר חום מהגוף. בפועל, יש ירידה של 0.05 מעלות צלזיוס בכל חודש של היריון בחום גופה של האם (ירידה מצטברת של כחצי מעלה בחום גוף האם במהלך כל ההיריון). לעומת זאת סף ההזעה יורד בממוצע ב־0.08 מעלות צלזיוס בכל חודש של היריון. הדבר מקטין את סף ההזעה ומגן על העובר מפגיעות חום. למעשה, נשים בהיריון שעוסקות בפעילות גופנית סובלות מ־70-20 אחוז פחות מנזקים הקשורים לחום.
סיכום והמלצות לפעילות: הפעילות הגופנית בתקופת ההיריון תורמת ליכולתה הפיזית והנפשית של האשה להתמודד עם השינויים המתרחשים בגופה, ואף עוזרת לה בנשיאת ההיריון ובתחושה הגופנית הכללית. נוסף על כך, הפעילות הגופנית עוזרת להכין את האם ללידה ולתקופה שלאחר הלידה. עם זאת, לשם אבטחת בריאות האם והעובר יש להתייעץ עם רופא המשפחה או עם הגינקולוג לפני התחלת הפעילות; האם חייבת להיות במעקב רפואי צמוד יותר ונדרשת לנקוט אמצעי זהירות במהלך הפעילות הגופנית; אם נוצרת בעיה בהיריון ו/או סכנה מסוימת יש להפסיק מיד את הפעילות הגופנית; הפעילות צריכה להתאים לשלבי ההיריון השונים, ליכולת הפיזית ולתחושות הסובייקטיביות של האשה; הפעילות צריכה להיות איטית, הדרגתית ומבוקרת; יש להימנע מתנועות חדות ומקפיצות; והפעילות המומלצת היא פעילות שתהיה נוחה ובטוחה לאם ולעובר כמו שחייה, רכיבה על אופני כושר נייחות וכו'.
ווייז: נחנה את הרכב בחלקו התחתון של רחוב מרטין בובר.
האימון: אורך הרחוב הוא 250 מטר ואנחנו נרוץ בו הלוך וחזור 16 פעמים. לצורך חימום נרוץ את הרחוב הלוך וחזור פעם אחת בריצה קלה, ולאחריו נחלק את האימון לשני חלקים – את שמונה הפעמים הראשונות נתחיל בעלייה, ואת שמונה הפעמים האחרונות נתחיל בירידה. יש להקפיד על טכניקות ריצה בעליות ובירידות.
פעמים 4-1: נרוץ חזק בעלייה ונרד בהליכה.
פעמים 8-5: נרוץ חזק בעלייה ונרד בריצה קלה.
פעמים 12-9: נרוץ מהר בירידה ונעלה בהליכה.
פעמים 16-13: נרוץ מהר בירידה ונעלה
בריצה קלה.
בסיומו של האימון מומלץ לבצע מתיחות של השרירים הארבע ראשיים, של שרירי הירך האחורית ושל שרירי התאומים, כאשר לכל שריר בכל רגל יש להקדיש 90 שניות.
הכותב הוא פיזיולוג, אולטראמרתוניסט, מאמן כושר והבעלים של סטודיו 2aim. לפרטים נוספים: 2aim.co.il
