בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגישה החברה הכלכלית של עיריית חיפה על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בעיר שושנה שטמר מחודש מרץ 2016 לדחות את תביעת החברה לקבלת הוצאות תכנון פרויקט המרינה הגנוז. בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את הערעור צוין כי "אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי", שבו נדחתה התביעה שהגישה החברה הכלכלית בספטמבר 2012 נגד מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל – רמ"י), ובמסגרתה היא דרשה שהמינהל יעביר לה סכום של 9,809,284 שקל כהחזר של הוצאותיה לתכנון פרויקט המרינה בחיפה בתוספת של הצמדה וריבית.
תכנון פרויקט המרינה יצא לדרך כבר בשנת 1984, אך כעבור 23 שנה, באפריל 2007, הוא נגנז באופן סופי בעקבות החלטת המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר תוכנית כוללת לחופי חיפה שהוראותיה אינן מאפשרות להקים את הפרויקט. לטענתה של החברה הכלכלית, למרות שהפרויקט נגנז כתוצאה מהחלטות מוסדות התכנון נגרמו לה הוצאות כספיות גבוהות לצורך תכנונו והיא זכאית לכך שהמינהל יחזיר לה אותן.
הפרויקט תוכנן על שטח ים של כ-420 דונם שיועדו לייבוש מול טיילת בת גלים ורחוב יוברט המפרי המתחבר אליה – במרחב שבין בניין הקזינו הישן למכון לחקר הימים והאגמים. מבחינה קניינית מנוהל השטח שבו תוכנן הפרויקט על ידי רמ"י. לאורך השנים הוכנו כמה גרסאות תכנון לפרויקט, שהבסיסית שבהן, שקודמה בתקופת כהונתו של עמרם מצנע כראש העיר, כללה מעגנה ל-850 סירות, 1,200 דירות יוקרה ו-1,500 חדרי מלון. הפרויקט עורר התנגדות עזה בקרב ארגוני הסביבה ותושבי בת גלים שקבלו על מיקומו באזור הרגיש של מפגש ההר והים. מנגד טענו יזמי הפרויקט כי המרינה תהווה מנוף לפיתוח העיר.
בהחלטתה מלפני כשנתיים לדחות את תביעתה של החברה הכלכלית כתבה השופטת כי הן מההסכמים והן מהתנהלות הצדדים ומההתכתבויות ביניהם היא לא מצאה ביסוס לעמדתה של החברה שלפיה המינהל התחייב לשלם לה את הוצאותיה במשך השנים החל בשנת 1984.
רוצים להישאר מעודכנים?
בערעור שהגישה החברה נטען כי היא היתה רק "קבלן מבצע" בפרויקט ענק שאמור היה להניב הכנסות כספיות עצומות לבעל הקרקע, כלומר למינהל, ולכן היא זכאית לקבל את הוצאות התכנון. על כך נכתב בערעור: "המערערת טוענת להשבת הוצאות התכנון שהוצאו על ידה, והמגובות כולן בקבלות ובחשבונות, בפרויקט שנועד ליתן בידי בעל הזכויות במקרקעין זכויות בנייה על מנת להקים מתחם עצום הכולל מגורים, מלונות, חוף רחצה ומעגנה, אשר היה מביא להשבחתם באופן שהוערך לכדי 500 מיליון דולר. מדובר בתוכנית נדל"נית לפיתוח העיר – תוכנית שנתמכה הן על ידי המינהל והן על ידי המדינה ושאמורה היתה להכניס הון לקופת המינהל".
בהחלטת בית המשפט העליון לדחות את הערעור נכתב כי הוא שוכנע שהפרשנות שניתנה להסכם בין הצדדים על ידי בית המשפט המחוזי היא הפרשנות הראויה: "במוקד הערעור ניסיון שלא צלח להקמת מרינה ומרכז תיירותי גדול לחופי העיר חיפה. הניסיון כשל ולא נותר ממנו אלא סכסוך חוזי שעניינו בשאלה על מי לשאת בעלויות הגבוהות של תכנון הפרויקט – על המערערת או על המשיבה. מההסכם עולה במפורש כי עלויות התכנון מוטלות על החברה הכלכלית וכי נדרשים תנאים מוגדרים, שלא התקיימו בענייננו, להטלת העלויות על רמ"י. לא שוכנענו, כפי שלא שוכנע בית המשפט המחוזי, כי יש בנסיבות האופפות את ההסכם כדי לשנות ממסקנה זו. לפיכך אין עילה לחייב את רמ"י בעלויות התכנון".
מהחברה הכלכלית נמסר בתגובה: "החברה הכלכלית קיבלה הרשאה מרמ"י לתכנון ולפיתוח מרינה בחיפה. החברה פעלה לתכנון הפרויקט וקיבלה קדם מימון. המועצה הארצית לא אישרה את המיזם, ולפיכך פנתה החברה לרמ"י בדרישה לקבל את יתרת החוב. משסורבה פנתה החברה לבית המשפט המחוזי שדחה את הבקשה. החברה ערערה לבית המשפט העליון וזה דחה את הערעור. לא נותר לנו אלא להצר על כך שהחברה לא קיבלה את הכספים אשר הובטחו לה".
