כשחשבתי איך להתחיל לסכם, במה לבחור מכל הדברים המדהימים שבאמת קרו בהדר בשנה הזו וההתעלמות כמעט חסרת האחריות מהמציאות הישראלית הסבוכה סביבנו, ראיתי בעיני רוחי איך הכל התאושש פה מהר יותר מכל שאר שכונות העיר, ובענק.
דבר רדף דבר, אירוע רדף אירוע בכל סוף שבוע וחג. מסיבת רחוב אחת רק הסתיימה, וכבר הפסטיבל הבא אחריה נכנס לביצוע והפקה, ואין זמן להספיק לבקר ולתעד הכל, ממש פקק תנועה אחד גדול, ולא בגלל מצעד הגאווה המוצלח בכרמל, אלא עומסים של סיורי אוכל בשווקים, מייקרים על המרפסות ובתים פתוחים, שיגעון יזמות, פנאי ותרבות, מסחר ער ופתיחת עסקים והתחדשות עירונית מואצת עם גב ממשלתי, טירוף של פריחת קהילות מקומיות, שצועדים וצועדות על המדרכות המצוחצחות בשכונה, לצד אוטובוסים חשמליים נקיים עמוסים תיירים חתיכים, שגודשים את בתי המלון ודירות האירוח, מברכים אותנו בנימוס לוקאלי, "אהלן חביבי, יש בנות או פה זה רק של בנים?", ואין זמן להשחיל אפילו מילה, גם כדי שלא נחטוף איזו קללה עסיסית או כיסא בראש בין רבבות הלקוחות ושטיפת הכלים האינסופית, בין הלייבים הסוערים מישיבות מועצת טרלול העיר הלא ברורה עם צווחות האימה עד אור הבוקר, שמתחרות רק בסירנות של כיבוי האש, מד"א והמשטרה, שמזכירות על הדרך שהתחיל עוד פרק בחידון הפוסט-טראומה הכי פופולרי בשכונה "זיקוקים או יריות? מה? מתי ואיפה זה קרה?". וכך חוזר חלילה שבוע אחר שבוע, סך הכל ממש פאן פה, אין רגע דל ברובע, חזרנו לשגרה הרגילה.
ובין כל הנושאים האלה לדיון, ממש קשה לבחור את ה"היילייטס" הכי מרגשים לרשימת סיכום השנה, וזה עוד לפני שדיברנו על גייז-על-מלא במסדה שהצביעו בן גביר וסמוטריץ, וואלה הזיה, אפשר להבין למה.
משנה לשנה, סיכומי השנה האלה הופכים לאתגרי כתיבה של ממש. כי עם הזמן, הגיל והתרגיל, בנוסף לנושאים החיפאיים השנתיים הרגילים שכולכם כבר מכירים, ושנגררים משנים קודמות לקדנציות קדימה, וכל סוף שנה מסכמים אותם שוב ושוב, אבל אף פעם לא נגמרים כמו שצריך, צצים ונערמים עוד עניינים חדשים ובוערים על הדברים המתיישנים, ודי קשה לבחור עניין אחד בטוח שאפשר לכתוב עליו וידוא סיכום שנה, בלי ששוב נגלה שבעצם כלום לא קרה בענייני אשתקד וניפגש איתם שוב בסיכום של השנה הבאה, עם קצת יותר עצבים, וקצת פחות סבלנות ועוד הרבה יותר קיטורים ונושאים לכתיבה.
כן. קצת התבגרנו בשנה החולפת וגם התמימות והסובלנות עזב/ה את הקבוצה, אבל הארנונה של קפה פאזל שחוגג 25 שנה ברחוב מסדה, נשארה גם נשארה.
האתגר הזה עוד יותר מורגש כשצריך לסכם שנה בערש התרבות החיפאית המודרנית, לב העיר הפועם תמיד, שהכל התחיל כאן, מרכז השכונה, "הרחוב המבוקש התוסס והלוהט" שעיני כל העולם הישן נשואות אליו כמעט כמו אל הלפיד הבוער של בתי הזיקוק, שכל משאבי העירייה לדורותיה והתקציבים העירוניים מושקעים בו בעדיפות ראשונה, וממש ברגע האחרון של שנת התקציב אפילו הספיקו לחגוג לו, לה, לנו, לרובע הדר הכרמל, מאה שנה, תודה רבה בשמי ובשם יזמי הנדל"ן מהעיר הגדולה שעוד לא החלטנו אם אנחנו בכיוון הארלם 1-, נורדאו 2-, או יותר בסגנון התעוררות ציר מוריה שאחרי תרדמת ספק הרדמת שנות האלפיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
ייתכן שהגזמתי קצת בחזיונות הוורודים, זה די אופייני לטיפוסים ותיקים בשכונה, או שדמיינתי את הדר במאה אחרת, בעיר אחרת. הדר ומסדה צריכים טיפול שורש ומהר. ואולי ברוח החגים האופטימית והממשלה המופלאה שמתגבשת, צריך בלי היסטריה להתרכז בטוב ולקוות לפחות רע, או שזה יהיה ה-בנוהל לסוף שנה הבאה. בכל זאת נכנסים לשנת בחירות מקומיות ואולי מישהו ומשהו Wishful Thinking יזוזו סוף סוף בזמן וכמו שצריך, וזה רמז לפוליטיקאים שבונים על קולות ההדרניקים והמסדאיות.
לסיכום ביניים רציני של 2022, אפשר להזכיר לטובה את הפינאלה המוצלח של תקופת הקורונה, את ההתעוררות ורוח היזמות והגופים הציבוריים שחזרו לתמוך בפעילויות השכונתית שבאו אחריה, את החזרת ההופעות ואירועי הרחוב הקטנים ושיתופי הפעולה המקומיים בין העירייה, התאגידים העירוניים והעסקים, בעיקר בהפקת אירועי הגאווה בקיץ האחרון, שאחרי כמעט שבע שנים של מאבק מקצועי עיקש, חזר השיח הדו כיווני והשיתוף האמיתי בהפקת המצעד של נציגי הציבור הלהט"בים החיפאים, ארגוני הקהילה הגאה, ויחד עם הגורמים המקצועיים בעיריית חיפה ובבית הקהילות המתחדש, ולראשונה גם התערבות פעילה ומבורכת של ראש העירייה בכל פרטי ההפקה, וכמובן אישור תקציבי של המועצה, הרמנו פה מצעד ואירועים מוצלחים והחזרנו את הגאווה העירה, כולל שש ישיבות הפקת לקחים ציבוריות אחרי המצעד, מפגשי עסקים ותכנון הפעילות קדימה של בית הקהילות עם שיתוף ציבור אמיתי וסקרי צרכים אמיתיים וכנים, וכל זה קרה הפעם, לראשונה בהיסטוריה, עוד לפני סוף השנה. תכלס, אחלה שנה.
הכותב הוא הבעלים של קפה פאזל ברחוב מסדה בהדר
