השבוע פורסמה ב"כלבו – חיפה והקריות" ידיעה על כך שחבר מועצת העיר איציק בלס, אשר משמש יו"ר ועדת הביטחון בעיריית חיפה, פנה לראש העיר עינת קליש רותם בדרישה לחמש את פקחי העירייה בעקבות המצב.
אנחנו רוצות להזכיר כי בקיץ 2020 קיבלה מועצת העיר החלטה אמיצה על צמצום תפוצת הנשק ברחובות ובבתים. בהובלתן של חברות המועצה נעמה לזימי ושהירה שלבי החליטה המועצה לתת "העדפה ברורה על בסיס ניקוד ו/או קריטריונים במכרזי הרשות לחברות שבהן הנשק של המאבטחים מופקד בסוף יום העבודה". קרי, המאבטחים אינם חוזרים עם נשקם לביתם אלא מחויבים בהפקדתו במקום שמור מטעם החברה. קו זה קיבל משנה תוקף מהכללה של שלושה צעדים לצמצום תפוצת כלי הירייה ולהגברת הפיקוח עליהם בפרק הביטחון האישי בתוכנית פורצת הדרך "עיר לכולן", שאומצה על ידי העירייה בסתיו 2020.
צעדים אלה מגלמים הכרה של העירייה בסיכון המוגבר של ריבוי נשק ובסיכונים הייחודיים לנשים מכלי ירייה בתוך בתים ובקרב משפחות, כאשר לפי מחקרים בעולם הסיכוי לרצח אשה בבית שמוחזק בו נשק חם עולה פי שלושה עד חמישה. לצד סיכון היתר לנשים, סכנת אלימות חמושה אורבת גם לגברים. ואכן, בחיפה נשק אבטחה שנלקח הביתה ירה למוות בדמיטרי יונגרוב, בן 41, בקיץ 2021, בנאדר זאיד בקיץ 2017, וביוסף דב באביב 2013.
המוני אזרחים חמושים ברחובות ובבתים יהוו גורם מערער ביטחון במקום להגביר אותו. קואליציית האקדח על שולחן המטבח, שביתה הארגוני הוא אשה לאשה – מרכז פמיניסטי, מתריעה כבר היום על עליות חדות באלימות החמושה ובפשיעה בנשק: בשלוש השנים שבין 2019 ל-2021 הוכפל מספר הנשים שנורו למוות בכל שנה. כשליש מהנרצחות בשנים אלה – תשע מתוך 32 – נורו בנשק שהוחזק ברישיון. עם זאת, רצח הוא רק קצה הקרחון. איגוד העובדים הסוציאליים קבע כי נוכחות של נשק בבתים שיש בהם אלימות מחריפה את השליטה בנשים, את שיתוקן ואת השתקתן גם ללא אירועי ירי. לפי חוות דעת של משרד הבריאות, בהרחבת היקף המורשים לשאת נשק גלומה סכנה לחיים של עשרות אנשים בכל שנה, שכן כ-11 אחוז מהמתאבדים מדי שנה מבצעים זאת בכלי ירייה.
כפי שחוזרת ומדגישה יו"ר ארגון משפחות נרצחים ונרצחות לרה צינמן מחיפה, שבתה גנית נרצחה בחיפה בשנת 1996, מקרי רצח ופגיעה רבים מתבצעים בידי אנשים נורמטיביים, כאשר רבים מהם עושים שימוש בכלי ירייה חוקיים. בד בבד, כ-200 כלי נשק ברישיון נגנבים מדי שנה והופכים לנשק בלתי חוקי. כך או כך, לא ניתן לטעון להבחנה עקבית ושיטתית בין נשק חוקי (מורשה) שלא ייעשה בו כביכול שימוש לרעה לבין נשק בלתי חוקי (בלתי מורשה).
רוצים להישאר מעודכנים?
בשנת 2021 חלו גידול של 40 אחוז במספר המורשים לשאת נשק אזרחי ארגוני וגידול של יותר מעשרה אחוזים במספר המורשים לשאת נשק אזרחי פרטי. במקביל להרחבת תפוצת הנשק האזרחי נרשמה בשנים 2021-2019 עלייה של כ-40 אחוז במספר הנרצחים בנשק חם ששיעורם מתוך כלל הנרצחים עלה בכעשרה אחוזים.
על רקע זה, לפני פחות משנה, ב-13 באפריל 2022, 45 ארגוני נשים וחברה אזרחית הפנו קריאה בהולה לראש הממשלה דאז "לעצור את המהלכים להגברת תפוצת הנשק בידי גורמים אזרחיים, המסכנת את כלל הציבור ובמיוחד נשים".
זק"א, כארגון המסייע למשטרה ולכוחות ההצלה בטיפול בזירות אסון, באיתור ובחילוץ נעדרים ובמסירת הודעות על נפגעים, ממלא תפקידים חשובים, רגישים וראויים. הם מחייבים מיומנויות וניסיון ייחודיים שחשוב לפתח אותם ולהתמקד בהם מבלי לנסות לתפקד גם ככוח לחימה "על הדרך". אבל מעבר לשיקולים אלה, חימוש אזרחי המוני הוא תהליך הרה אסון שמשמיט מידי השלטונות וכוחות הביטחון את האחריות על הביטחון האזרחי ומפקיד את תפקיד השריף בידי כל נושא נשק במרחב הציבורי.
אנו קוראות לראש העיר עינת קליש רותם לעמוד באומץ מול הקריאות לחימוש המרחב הציבורי ולא לתת ללחץ ציבורי להעלים את העובדה שנשק במרחב הציבורי הוא מסוכן, בעיקר לאזרחים.
* הכותבת היא רכזת קואליציית האקדח על שולחן המטבח, אשה לאשה – מרכז פמיניסטי, חיפה
